במעבדות בסין הפכה שכבה דקיקה במיוחד של מבודד טופולוגי עם אטומים מגנטיים מוספים תחזית תיאורטית למציאות. האלקטרונים כאן נעים לאורך שולי החומר, כמו בכביש מהיר אידיאלי, בלי לאבד אנרגיה לחום. דווקא הניסוי הזה 2013, שנערך על ידי קבוצה בראשות שואה ציקון, מוגדר על ידי Clarivate כאחד המועמדים המובילים לפרס נובל לפיזיקה 2026.
אפקט הול הקוונטי הרגיל דורש שדה מגנטי חיצוני עוצמתי כדי לגרום לאלקטרונים "לרקוד" לאורך השוליים בלי התנגדות. הגרסה האנומלית מסתדרת בלעדיו: הסדר המגנטי הפנימי של החומר יוצר בעצמו את התנאים הדרושים. התוצאה היא מוליכות מקוונטטת, הפרופורציונלית למספרים שלמים — תופעה שנחשבה בעבר לכמעט בלתי מושגת בתנאי מעבדה בלי מגנטים ענקיים.
שואה ציקון ועמיתיו גידלו שכבות דקות בעובי אטומי, שבהן אינטראקציית ספין־מסלול וזיהומים מגנטיים יחד יצרו פאזה טופולוגית. המדידות הראו רמות התנגדות אופייניות כבר בלי שדה חיצוני. זו אינה רק פיזיקה יפה: האפקט פותח דרך להתקנים אלקטרוניים שצורכים אנרגיה קטנה פי כמה מהקיימים כיום.
תארו לעצמכם סמארטפון או מרכז שרתים שבו הזרם זורם כמעט בלי הפסדים. חומרים כאלה יכלו לשמש בסיס לזיכרון ולרכיבים לוגיים יעילים במיוחד, תוך הפחתת החימום וחשבונות החשמל. עבודותיו של שואה ציקון סיפקו אישוש ניסויי לרעיונות שהיו קודם לכן רק על הנייר, והעניקו השראה למאות מחקרים עוקבים ברחבי העולם.
Clarivate מציינת שמאז 2002 כבר קיבלו נובל 89 מדענים מרשימותיה. התחזית אינה מבטיחה את הפרס השנה — הפרס מגיע לעיתים קרובות באיחור — אך היא מדגישה: תגליתו של שואה ציקון כבר שינתה את התפיסה כיצד אפשר לשלוט במצבים קוונטיים של חומר בלי "קביים" חיצוניים.
אם הפרס יוענק דווקא לו, יהיה זה הכרה לא רק בניסוי אחד אלא בתחום שלם — אלקטרוניקה טופולוגית, שעשויה לחולל מהפכה בצריכת האנרגיה של התקנים עתידיים.
