בקבוצת הכוכבים אוריון, במרחק של כ-1300 שנות אור מאיתנו, מערכת כוכבים משולשת צעירה בשם GW Orionis ממשיכה להפתיע את האסטרונומים. סביב שלושת הכוכבים חגים כמה טבעות אבק וגז — חומר הבנייה העתידי של כוכבי לכת. טבעות אלו ידועות כבר זמן רב בזכות מאפיין יוצא דופן: הן נטויות בזוויות שונות ואינן שוכנות במישור אחד. במשך זמן רב סברו כי האשם הוא בהשפעת הכבידה של הכוכבים עצמם. כעת, תצפיות חדשות מציגות תמונה אחרת, דינמית יותר.
אסטרונומים גילו באמצעות מערך ALMA (Atacama Large Millimeter/submillimeter Array) זרם גז ענק — "סטרימר" באורך של כטריליון מייל, או 0.2 שנת אור. זרם זה מזין את המערכת באיטיות אך בהתמדה, כשהוא מוביל חומר מהענן המולקולרי הסובב ישירות אל הדיסקה החיצונית. חוקרים בהובלת מריה גאלוויי-ספריטסמה מאוניברסיטת פלורידה חקרו בפירוט את תנועת הגז לפי הקווים המולקולריים של פחמן חד-חמצני. התברר כי מסלול הסטרימר תואם את כיוון טבעת האבק החיצונית, אך שונה משמעותית ממיקומה של הפנימית. לדעת המדענים, זהו בדיוק ההסבר להטיות.
"כשביצענו סימולציה של אופן נפילת הזרם על הדיסקה, התברר שזווית הפגיעה שלו קשורה קשר הדוק לטבעת החיצונית", מציינת גאלוויי-ספריטסמה. לפי החישובים, התנע הזוויתי של הסטרימר כעת קטן מזה של הדיסקה. משמעות הדבר היא שאנו צופים בשלב מאוחר של התהליך: בעבר, הזרם נשא ככל הנראה תנע רב יותר והספיק "להטות" את האזורים החיצוניים. הטבעות הפנימיות, לעומת זאת, כמעט ולא הושפעו.
ALMA התברר ככלי אידיאלי לעבודה כזו. בזכות הרזולוציה הגבוהה והרגישות, הצליחו המדענים לא רק לראות את הסטרימר עצמו בקנה מידה גדול, אלא גם לעקוב אחר הקינמטיקה שלו. נתונים מתצפיות ארכיון של טבעות האבק הושלמו על ידי מדידות חדשות תוך שימוש בכל מערכי הטלסקופ — זה של 12 המטרים, זה של 7 המטרים ו-Total Power. כתוצאה מכך, ניתן היה לקשר את הסטרימר לאזור יצירת הכוכבים הסובב. המערכת, ככל הנראה, ממשיכה לספוח חומר מענן האם במנגנון הדומה לספיחת בונדי-הויל.
תמונה זו שונה מאוד מהסכמות המוכרות מספרי הלימוד, שבהן כוכבי לכת נולדים בדיסקות שטוחות ורגועות. המציאות מתבררת כהרבה יותר סוערת: זרמי גז חיצוניים יכולים לעצב מחדש דיסקות אפילו בשלבים מאוחרים של חייהן, ולקבוע לכוכבי לכת עתידיים מסלולים נטויים או אפילו הפוכים. GW Orionis משמשת כעת כמעבדה טבעית לחקר תהליכים כאלה.
החוקרים מתכננים לחפש סטרימרים דומים במערכות צעירות אחרות, כדי להבין עד כמה מנגנון זה נפוץ. ב-GW Orionis עצמה, התצפיות הבאות של ALMA יתמקדו במולקולות המעידות על גלי הלם בנקודת המפגש של הזרם עם הדיסקה. הדבר יסייע להבין בצורה מדויקת יותר כיצד הגז הנופל משנה את ההרכב הכימי ואת הדינמיקה של החומר, שממנו עשויים להיווצר יום אחד כוכבי לכת.
