במעמקי הקוסמוס, במרחק של כ-3900 שנות אור מכדור הארץ, מסתובב אחד העצמים יוצאי הדופן ביותר המוכרים לאסטרונומים. זהו פולסר המילי-שנייה PSR J0435+3233 — כוכב נייטרונים המשלים סיבוב מלא בתוך 3.2 מילי-שניות בלבד. לאחרונה, צוות מדענים בין-לאומי שניתח נתונים מטלסקופ Fermi גילה כי פולסר זה פולט קרני גמא במחזוריות קבועה, מה שהופך אותו לדוגמה נדירה בקרב עצמים דומים.
התגלית החלה בתצפיות רדיו. בשנת 2026, רדיו-הטלסקופ הסיני FAST (Five-hundred-meter Aperture Spherical Telescope) קלט לראשונה אותות מ-PSR J0435+3233. הפולסר התגלה כחלק ממערכת כפולה ומשך מיד תשומת לב בשל מאפייניו הקיצוניים. קצב האטת הסיבוב שלו התגלה כגבוה בשני סדרי גודל מזה של פולסרי מילי-שנייה טיפוסיים. עוצמת אובדן האנרגיה הסיבובית (spin-down luminosity) מגיעה לערך עצום — כ-5.89 × 10^37 ארג לשנייה, נתון המשתווה לפולסרים צעירים ואנרגטיים, אף שהעצם עצמו שייך לקטגוריית כוכבי הנייטרונים ה"ממוחזרים".
פולסרי מילי-שנייה נוצרים בדרך כלל במערכות כפולות: כוכב הנייטרונים "מואץ" באמצעות ספיחת חומר מבן הזוג שלו. תהליך זה מחליק את השדה המגנטי והופך אותם ל"רגועים" יחסית. עם זאת, PSR J0435+3233 בולט בשל השדה המגנטי הדיפולי החזק של פני השטח — כ-12.6 מיליארד גאוס — ובשל קצב אובדן האנרגיה הגבוה שלו. תכונות אלו הפכו אותו למועמד מצוין לחיפוש אחר קרינת גמא.
צוות בראשות מנגצ'ין ג'אנג מאוניברסיטת יונאן ניגש למשימה. הם חקרו כמעט 17.7 שנות תצפית של טלסקופ Fermi-LAT בטווח האנרגיות שבין 0.1 ל-500 ג'יגה-אלקטרון-וולט. בקטלוג Fermi כבר סומן מקור גמא בשם 4FGL J0435.5+3232, הממוקם במרחק של 0.01 מעלות בלבד ממיקומו של הפולסר. ניתוח פאזת הסיבוב הראה פעימות ברורות ברמת מובהקות של כ-6,8σ. קרינת הגמא מרוכזת במרווח פאזה צר — בערך מ-0.44 עד 0.69, כלומר ברבע בלבד מסיבובו המלא של הכוכב. בשאר הזמן, הפולסר "שותק" בטווח הגמא.
הבהירות בקרני גמא עמדה על כ-6.26 × 10^32 ארג לשנייה. לנוכח אנרגיית הסיבוב הכבירה הזו, יעילות פליטת קרינת הגמא התגלתה כנמוכה באופן בלתי צפוי — בסדר גודל של 10^{-5}. נתון זה עומד בניגוד לציפיות עבור עצמים בעלי עוצמה כזו, ומעלה שאלות חדשות לגבי מנגנוני האצת החלקיקים, גיאומטריית אלומות הקרינה ומבנה המגנטוספירה של פולסרי מילי-שנייה קיצוניים.
גילוי פעימות הגמא מ-PSR J0435+3233 הופך אותו למעבדה יקרת ערך לחקר הפיזיקה של כוכבי נייטרונים. מדענים מציינים כי השילוב בין אובדן אנרגיה סיבובית גבוה לבין יעילות פליטת גמא נמוכה יאפשר להבין טוב יותר כיצד פועלות המגנטוספירות של עצמים מהירים ועוצמתיים כאלה. כל תצפית חדשה על ה"מגדלור" המרוחק הזה מקרבת אותנו להבנת התנאים הקיצוניים ביותר ביקום — המקום שבו צפיפות החומר ועוצמת השדות מגיעות לגבולות שאינם ניתנים להשגה במעבדות ארציות.
