בשיר הלווייתן הגבנוני ישנם צלילים נפרדים, משפטים, תמות חוזרות ומבנה מורכב משלו. אך מחקר חדש הראה דבר מה מדהים: המוזיקה הזו אינה נפרסת רק בזמן — היא חקוקה במרחבי האוקיינוס.
מדענים השוו לראשונה בפירוט בין מבנה שיר הלווייתן הגבנוני לבין מחזור הצלילה המלא שלו. התברר כי תמות מוזיקליות מסוימות קשורות לחלקים שונים של המסלול התת-ימי: הירידה, השהייה בעומק והחזרה אל פני השטח.
כאילו הלווייתן אינו מבצע רק רצף של צלילים, אלא יצירה תלת-ממדית המשורטטת באמצעות תנועת גופו במעמקי המים.
שש שנות תצפיות מול חופי מאווי
המחקר, שפורסם בכתב העת Current Biology, נערך מול חופי האי מאווי שבהוואי בין 2018 ל-2024.
מדענים עקבו אחר 16 זכרים של לווייתנים גבנוניים. הזכרים הם אלו שמבצעים במהלך עונת הרבייה שירים ארוכים ומורכבים, שיכולים להימשך שעות ולהתפשט למרחק של כמה קילומטרים במעמקי המים.
על גבם של בעלי החיים הותקנו באופן זמני חיישנים קטנים ולא פולשניים המוצמדים בוואקום. המכשירים הקליטו בו-זמנית:
- צלילים שהשמיע הלווייתן;
- את עומק הצלילה;
- את מנח הגוף ותנועתו;
- את משך השלבים השונים של המסלול התת-ימי.
כעבור זמן מה, החיישנים התנתקו מבעלי החיים באופן עצמאי וצפו אל פני השטח. החוקרים איתרו אותם ושלפו את ההקלטות שנאספו.
בזכות כך התאפשר לא רק לשמוע את שיר הלווייתן, אלא גם לראות מה עושה גופו באותו הזמן: כיצד בעל החיים צולל, משנה את תנוחתו, שוהה בעומק מסוים וחוזר אל פני השטח.
הצליל והתנועה הצטיירו לראשונה כתהליך אחד בלתי נפרד.
לווייתנים מסוימים המשיכו לשיר כמעט ללא הפסקה במשך עד 16 שעות — במהלך הירידה, בעומק ובעת העלייה אל פני השטח.
תמות מוזיקליות עוקבות אחר התנועה
לשיר הלווייתן הגבנוני יש ארגון היררכי מורכב.
צלילים בודדים מתחברים למשפטים. המשפטים יוצרים תמות חוזרות. מרצף התמות מתגבש שיר שלם. עם סיום היצירה, הלווייתן מתחיל אותה מחדש — והוא עשוי לחזור על המחזור הזה במשך שעות רבות ברציפות.
המחקר הראה כי התמות המוזיקליות אינן מתחלקות בין שלבי הצלילה השונים באופן מקרי.
התמות המבוצעות במהלך הירידה והעלייה התגלו כיציבות ביותר. הרצף שלהן חזר על עצמו אצל בעלי חיים שונים ונשמר לאורך שנות תצפית שונות.
לעומת זאת, בחלק התחתון של הצלילה, כאשר הלווייתן שהה בעומק קבוע יחסית, גילו החוקרים מגוון רחב יותר של תמות מוזיקליות ושינויים רבים יותר באלמנטים הבודדים של השיר.
בעומק, נראה היה שהיצירה הופכת לחופשית ומגוונת יותר.
מדענים משערים כי היציבות של תמות הירידה והעלייה עשויה להיות קשורה למגבלות פיזיולוגיות. על הלווייתן לווסת בו-זמנית את כושר הציפה שלו, לחלק את מאגר החמצן, לנוע ולהפיק צליל.
שלבים אלו דורשים בקרה מיוחדת — והזמר מכפיף להם את המוזיקה שלו.
הקטעים המשתנים יותר, הנשמעים בעומק, עשויים למלא תפקיד מיוחד בברירה הזוויגית, כשהם מאפשרים לזכר להפגין תכונות אינדיבידואליות. עם זאת, את המשמעות המדויקת של הבדלים אלו עוד נותר לקבוע.
הלווייתן מבצע את השיר בכל ישותו
בעבר נחקרו שירי הלווייתנים הגבנוניים בעיקר כרצפים אקוסטיים. החוקרים ניתחו את התדר, הקצב, התחביר, השינויים השנתיים וההעברה התרבותית מקבוצת בעלי חיים אחת לאחרת.
אך בגישה כזו, השיר נראה כאילו הוא מופרד מהזמר עצמו.
המחקר החדש אפשר לראות אותו אחרת — כפעולה הוליסטית שבה משתתף גופו של בעל החיים כולו.
הלווייתן אינו רק שר כשהוא נמצא מתחת למים. הנשימה שלו, התנועה, העומק, המצב הפיזיולוגי והצליל המופק הופכים לחלקים של יצירה אחת.
תמה אחת מלווה את הירידה — זוהי המוזיקה של התנועה כלפי מטה.
אחרת נשמעת בחלק התחתון של הצלילה — מוזיקה של עומק ויציבות יחסית.
הבאה מופיעה במהלך העלייה — מוזיקה של חזרה אל פני השטח ושאיפה חדשה.
מתקבלת מעין פרטיטורה תת-ימית, שהלווייתן יוצר לא רק בקולו, אלא גם במסלול גופו שלו. הלווייתן אינו רק מבצע יצירה.
הוא עובר דרכה בכל ישותו.
מה הוסיף הגילוי הזה לצלילי הפלנטה?
הוא הראה כי המוזיקה של עולם החי יכולה להתקיים לא רק בזמן.
היא יכולה להיות בעלת כיוון. היא יכולה לצלול ולעלות.
היא יכולה להיות שזורה בנשימה, בתנועת הגוף ובגיאומטריה של המרחב.
הלווייתן הגבנוני אינו יוצר את השיר רק באמצעות מיתרי הקול שלו. בביצועו משתתפים מאגר החמצן, כושר הציפה, העומק ומסלולו התת-ימי המלא של בעל החיים.
כדי לזהות את המבנה השלם, נאלצו החוקרים לעקוב אחר הלווייתן אל מתחת למים — לחבר את השיר לנשימה, לתנועה ולמסלול.
ואז הצליל חדל להיות שטוח. הוא רכש עומק.
אנו רגילים לתפוס מוזיקה כרצף של צלילים העוקבים זה אחר זה בזמן. אך השיר של הלווייתן הגבנוני מראה: מוזיקה יכולה להיות בו-זמנית תנועה, עומק ומרחב.
הלווייתן צולל — ויחד איתו משתנה התמה.
הלווייתן הגבנוני לא סתם שר באוקיינוס. הוא משרטט את השיר בגופו שלו — בנשימה, בתנועה ובצלילה אל העומק.
כאילו האוקיינוס עצמו הופך לרגע את המוזיקה שלו לנראית.
וככל שאנו לומדים להקשיב לעומק, כך אנו שומעים בבירור רב יותר:
המוזיקה אינה חיה רק בצליל. היא נעה. נושמת. צוללת.
היא נשמעת בכל ישותה.
