בספטמבר 2026 פרסמו חוקרים מאוניברסיטת טיבינגן את תוצאותיו של ניסוי שהתאים במפתיע ובמדויק לנושא שמעסיק חובבי טבע: אנשים אכן מעדיפים טרילים גבוהים ומורכבים של ציפורים.
במחקר האזינו 84 מתנדבים להקלטות של קולות של 123 מיני ציפורים אירופיות ודירגו את מידת מושכותן בסולם של חמש דרגות. בראש הדירוג עמד השחרור המצוי (Turdus merula) עם ציון ממוצע של 4.52. שירתו העשירה, דמוית החליל, משלבת תווים גבוהים, פס תדרים צר ומגוון רב של מרכיבים. במקומות האחרונים נותרו התנשמת (Tyto alba) ומינים אחרים בעלי קריאות רועשות, נמוכות ופשוטות.
ניתוח המאפיינים האקוסטיים הראה חוקיות ברורה. המשתתפים העדיפו השמעות שקטות, גבוהות ומורכבות יחסית. ככל שהשירה הכילה יותר מרכיבים ווריאציות, כך דורגה גבוה יותר. עם זאת, רמת הידע על ציפורים לא השפיעה על התוצאה: אפילו אלה שלא הצליחו להבחין בין שחרור לפרוש העדיפו את אותם טרילים.
זו התאמה לנתונים קודמים יותר שלפיהם בני אדם ובעלי חיים גם יחד תמימי דעים לעיתים קרובות בהערכת אותות חיזור. במחקר ממרץ שפורסם ב-Science בחרו יותר מארבעת אלפים משתתפים ממדינות שונות לעיתים קרובות באותם טרילים וקליקים "מקושטים" שמעדיפים הציפורים, הצפרדעים והחרקים עצמם. התאמות כאלה מצביעות על שורשים עמוקים, אולי אבולוציוניים, של טעמנו.
למסקנות המחקר יש משמעות מעשית עבור ערים ופארקים. מתכננים יכולים להתחשב בכך אילו מיני ציפורים יוצרים את הרקע הצלילי הנעים ביותר, ומגיני טבע יכולים לקדם דווקא ציפורי שיר כסמלים לשימור המגוון הביולוגי. כשאנו שומעים טריל מורכב, ייתכן שאנו מגיבים לאות של סביבה בריאה ובטוחה, שאליה אנו שואפים מתוך אינסטינקט.
כשמאזינים לציפורים, כדאי לשים לב לא רק לעוצמת הקול אלא גם לעושר המנגינה — הדבר עוזר להעריך טוב יותר ולשמור על אלה שקולם מרגיע אותנו.
