ב-29 באוקטובר עשה בנק רוסיה צעד שנראה במבט ראשון שגרתי: הוא אישר את ההתאחדות הלאומית של משתתפי שוק ההון (נאופר) כארגון הרגולציה העצמית הראשון לבורסות קריפטו ולמאגרי פיקדון דיגיטליים. מאחורי הפורמליות הזו עומד משהו גדול יותר — הפיכת מטבעות הקריפטו מאזור אפור למקטע מלא ונשלט של המערכת הפיננסית.
החוק "על מטבע דיגיטלי וזכויות דיגיטליות", שהתקבל ביולי, חייב את הצ'יינג'רים ומאגרי הפיקדון לא רק להיכלל במרשמי הבנק המרכזי, אלא גם להצטרף לארגון רגולציה עצמית. עד סוף אוקטובר נכללו במרשמים כבר כ-23 צ'יינג'רים ושמונה מאגרי פיקדון, ובהם VTB, Sberbank ומבני T-Bank. כעת יש להם 90 ימים להצטרף לארגון הרגולציה העצמית. נאופר, הקיימת משנת 1996 ומאגדת 725 שחקנים מסורתיים, קיבלה מעמד זה לפני כולם.
ארגון רגולציה עצמית במודל הרוסי אינו רק מועדון של בעלי עניין. הוא מפתח תקנים, מפקח על עמידה בהם, מעניק תמיכה מתודולוגית ומייצג את הענף בפני הרגולטור. עבור שוק הקריפטו משמעות הדבר היא שהכללים ייכתבו בידי אנשים שרגילים לעבוד עם ניירות ערך ולא עם טוקנים תנודתיים. האינטרסים של הבנקים והברוקרים כאן ברורים: הם מקבלים גישה חוקית לנכס חדש, תוך שמירה על שליטה בסיכונים ובמוניטין.
עבור האדם הממוצע זה משנה את התמונה. בעבר הקריפטו היה מזוהה עם אנונימיות ועצמאות מהבנקים. כעת המתווכים חייבים לעמוד בדרישות הון — מ-15 מיליון רובל עבור צ'יינג'רים ועד 250 מיליון עבור מאגרי פיקדון — ולעבור בדיקות. הכסף ש"שכב בארנק" עובר בהדרגה למערכת שבה לא רק הבלוקצ'יין עוקב אחריו, אלא גם הרגולטור דרך ארגון הרגולציה העצמית.
לנאופר כבר יש מעמד דומה עבור מפעילי מערכות מידע העוסקים בנכסים פיננסיים דיגיטליים. כעת התרחב התחום להמרת מטבעות דיגיטליים ולמאגרי פיקדון. ההתאחדות מבטיחה להשתתף בהשלמת החקיקה ולהגן על האינטרסים של המשתתפים בפני הבנק המרכזי. בפועל משמעות הדבר היא שקולו של השוק המסורתי יישמע חזק יותר מקולם של פרויקטים קריפטוגרפיים טהורים.
לרגולציה תמיד יש אפקט כפול: היא מפחיתה סיכוני הונאה ומעניקה הגנה, אך בו בזמן מגבילה את החופש ומעלה את העלויות. במקרה של הקריפטו ברוסיה, האיזון הזה נוטה לעבר שליטה מוסדית. הבנקים הגדולים כבר נכנסו למרשמים, והשחקנים הקטנים ייאלצו либо לעמוד בדרישות, либо לפרוש.
בסופו של דבר, מטבע הקריפטו ברוסיה מפסיק להיות כלי שולי והופך לעוד שורה בתיק ההשקעות, שבו את הכללים קובעים לא רק השוק אלא גם הביורוקרטיה הפיננסית שנבחנה לאורך זמן.
