כבאים רומנים נסעו ליוון לעבודה, וחזרו עם עמית חדש.
נכון, העמית התברר כג'ינג'י, עם שפם, וחסר כל היכרות עם נהלי בטיחות.
במהלך אחת הסיורים ניגש חתול אל הכבאים. ללא הזמנה, ללא קורות חיים, וככל הנראה, ללא כל כוונה לעזוב.
הכבאים נתנו לו מים ואוכל.
החתול הבין הכל נכון.
העבודה נמצאה.
העובד החדש נקרא גארפילד, ומהר מאוד הוא הפך לקמע הלא רשמי של הצוות.
החובות של גארפילד עדיין די מעורפלות: להיות בסביבה, לפקוח עין על המתרחש, לקבל אוכל, ומדי פעם להיראות כאילו הוא זה שמנהל את כל המבצע.
גם עם המדים יש עדיין בעיות.
אין קסדה.
אין מכשיר קשר.
הכשרה לכבאות — אפס.
אבל עם המשמעת הכל בסדר: הוא מגיע לשירות בעצמו וכמעט לא עוזב את מקום העבודה.
מסתבר שראיון העבודה נראה בערך כך:
— יש לך ניסיון?
— מיאו.
— במצבים קיצוניים אתה לא מאבד עשתונות?
— מיאו.
— מתי אתה מוכן להתחיל?
החתול כבר אכל מהקערה.
מאושר.
עכשיו לכבאים הרומנים ביוון יש גארפילד משלהם — מומחה לתמיכה מוסרית, פיקוח על ארוחת הצהריים ויצירת מצב רוח טוב.
לפעמים העובד הטוב ביותר באמת נמצא לא דרך מודעת דרושים.
הוא פשוט מגיע יום אחד מעצמו. 😄
