נראה שבגביע העולם במקסיקו הופיע סמל בלתי צפוי וכריזמטי במיוחד. לא מדובר בכדורגלן, לא באוהד מפורסם ואפילו לא בקמע הרשמי של הטורניר. הכוכב הראשי הפך לפתע לברווז רחוב העונה לשם מרלין.
מרלין מופיע בקביעות במסיבות העיתונאים של הנשיא ובכל פעם מצליח למשוך את תשומת הלב אליו. בזמן שעיתונאים שואלים שאלות רציניות והמצלמות מכוונות אל הפוליטיקאים, הברווז יוצא בנחת אל קדמת הבמה ומתנהג כאילו זו מסיבת העיתונאים שלו.
הקהל התאהב בדמות הזו. מרלין הפך במהרה לסלבריטאי מקומי: דנים בו ברשתות החברתיות, מצלמים אותו בווידאו, ויש כאלה שכבר מכנים אותו הקמע הלא רשמי של גביע העולם במקסיקו. בניגוד לסמלים הרשמיים שנוצרו על ידי אנשי שיווק, לברווז הזה יש יתרון מרכזי – טבעיות מלאה וביטחון עצמי מוחלט.
הפופולריות של מרלין הגיעה לכך שאנשים החלו לייצר מרצ'נדייז בדמותו. חולצות, מדבקות, הדפסים ותמונות הומוריסטיות עם הברווז הפכו לחלק מגל חדש של הומור עממי סביב הטורניר. האוהדים הבינו מהר: אם לטורניר יש דרמה, רגשות וגיבורים בלתי צפויים, אז למה שלא יהיה ביניהם גם ברווז?
הסיפור של מרלין משעשע במיוחד בכך שהוא לא עושה דבר במכוון. הוא פשוט מופיע במקום שבו לא מצפים לו, וגונב בשלווה את כל תשומת הלב. בדיוק בזה טמון הקסם שלו: על רקע האירועים הרשמיים, ההצהרות הרועשות וההמולה סביב הכדורגל, ברווז הרחוב נראה כמשתתף הכנה ביותר בכל מה שקורה.
כך הפך מרלין מציפור עירונית רגילה לכוכב רשת קטן ולסמל של הצד המשעשע של הטורניר. ייתכן שהוא לא נכלל בתוכנית הרשמית של הטורניר, אך הכרה עממית כבר יש לו.
לפעמים, כדי להפוך לקמע, לא צריך חוזים, מצגות וקמפיינים פרסומיים. מספיק פשוט להופיע בזמן מול המצלמות – ולהיות ברווז העונה לשם מרלין.
