גרינלנד הודיעה על הקמת ועדת אמת ופיוס בעקבות תוכנית אמצעי המניעה בכפייה שדנמרק הפעילה על נשים אינואיטיות במשך עשורים.
ההחלטה הגיעה לאחר פרסום שני דוחות מומחים ב-28 באוגוסט 2026. המומחים הסכימו שהקמפיין הפר את זכויות הנשים והעמים הילידים, אך נחלקו בשאלה האם ניתן להגדירו כרצח עם.
משנות ה-1960 ועד 1990, יותר מארבעת אלפים נשים גרינלנדיות, כולל נערות מגיל 12, קיבלו התקנים תוך-רחמיים או זריקות, לעיתים ללא הסכמתן או הסכמת הוריהן. חלקן לא יכלו לאחר מכן להביא ילדים לעולם.
ראש ממשלת גרינלנד, ינס-פרדריק נילסן, הדגיש שהעדיפות היא להתחיל בתהליך ריפוי. "נקים ועדת פיוס", אמר, והביע נכונות לשתף פעולה עם קופנהגן.
שרת המשפטים של גרינלנד, מריאנה פביאסן, ציינה: הממשלה אינה יכולה בשם הרשויות לקבוע אם היה רצח עם. שאלה זו נותרה נתונה לוויכוח.
הפרלמנט הדני כבר אישר תשלום פיצויים לנפגעות — 300 אלף כתרים לכל אישה. ראש ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן, התנצלה בעבר רשמית ותמכה ברעיון של עבודה משותפת על הוועדה.
המומחים הגישו שני דוחות נפרדים: באחד נטען שלא היה רצח עם, ובאחר נאמר שייתכנו סימנים לכך או שדנמרק לא מנעה את הסיכון. הוועדה בת ארבעה חברים פעלה מאוגוסט 2024.
כיצד תשפיע ועדה זו על היחסים בין גרינלנד לדנמרק בטווח הארוך?
תוכנית אמצעי המניעה פעלה בתקופה שבה דנמרק הייתה אחראית על שירותי הבריאות בגרינלנד. נפגעות רבות שתקו במשך עשורים, ורק בשנים האחרונות החלו לספר בפומבי על מה שעברו.
הוועדה החדשה, לדברי נילסן, צריכה לא לחפש אשמים, אלא לחשוף את האמת למען פיוס אמיתי ועתיד החברה.
