על האיחוד האירופי להאיץ את פיתוח האנרגיה המתחדשת אם הוא שואף לריבונות אנרגטית אמיתית. למסקנה זו הגיעו מומחי המכון לכלכלת אנרגיה וניתוח פיננסי (IEEFA) בדוח חדש המוקדש להשוואת היעילות של אנרגיה "ירוקה" לעומת יבוא גז טבעי נוזלי (LNG).
מנגנון החלפה שכבר פועל
על פי נתוני המחקר, הגדלת ההספק של תחנות כוח המבוססות על רוח ושמש, לצד הטמעה נרחבת של משאבות חום, מהווה כבר היום את הפתרון ארוך הטווח היעיל ביותר להפחתת התלות בדלקים מאובנים. ב-2024 לבדה אפשרו טכנולוגיות אלו לדחוק 8.8 מיליארד מטרים מעוקבים של LNG. לשם השוואה: נפח זה שווה ערך לשני שלישים מכלל הגז הנוזלי שרכש האיחוד האירופי מקטאר באותה תקופה.
תחזיות עד 2030
אנליסטים ב-IEEFA מדגישים כי יעדים שאפתניים אך ברי השגה עשויים להוביל לירידה דרמטית בביקוש לגז. להערכת המומחים, אם בחמש השנים הקרובות יכניס האיחוד האירופי לשימוש מדי שנה לפחות 4 מיליון משאבות חום, ויוסיף 75 ג'יגוואט של הספק ייצור סולארי ו-22 ג'יגוואט של ייצור מאנרגיית רוח, הרי שעד 2030 הביקוש לגז בגוש יצטמצם בכ-25%. הדבר יאפשר לחסוך נפח של LNG הכפול מהיבוא העתידי הפוטנציאלי מקטאר.
מלכודת התלות החדשה
הדוח מציין פרדוקס חשוב במדיניות האנרגיה האירופית העכשווית. לאחר תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה, האיחוד האירופי אכן הצליח לצמצם בחדות את התלות בגז רוסי המועבר בצינורות. אולם, פגיעות זו הוחלפה באחרת: הגוש הגדיל באופן קריטי את יבוא ה-LNG, תוך שהוא מתמקד בעיקר בספקים מארצות הברית ומקטאר.
יבוא ה-LNG לאיחוד האירופי צמח ב-84% בתקופה שבין 2021 ל-2025. אסטרטגיה זו הופכת את אירופה לפגיעה לזעזועים גיאופוליטיים באזורים אחרים בעולם. כדוגמאות מובאים במחקר הנזקים האחרונים למתקני יצוא בקטאר והמתיחות הגוברת במצר הורמוז, שדרכו עובר חלק ניכר מאספקת האנרגיה העולמית.
הסיכון שבהחלפת ספק אחד באחר
מחברי הדוח מזהירים: בשאיפתה להיפטר מהר ככל האפשר מהתלות בשווקים הלא יציבים של דלקים מאובנים, אירופה מסתכנת בנפילה למלכודת חדשה. מעבר מואץ לטכנולוגיות "ירוקות" דורש כמות עצומה של ציוד, שייצורו כיום מרוכז במידה רבה בסין. ללא פיתוח יכולות ייצור עצמיות וגיוון מקורות האספקה של רכיבים קריטיים, האיחוד האירופי עלול להחליף את התלות במונופולים של גז בתלות ביצרנים סינים וברשתות הלוגיסטיות הקשורות אליהם.
סיכום
דוח IEEFA משמש אות ברור לקובעי המדיניות באירופה: פתרונות לטווח קצר בדמות החלפת סוג אחד של דלק מיובא באחר אינם מבטיחים ביטחון לטווח ארוך. ריבונות אנרגטית אמיתית תתאפשר רק בתנאי של השקעות נרחבות וסיסטמטיות באנרגיה מתחדשת מקומית, המלוות באסטרטגיה מושכלת לצמצום התלות בשרשראות אספקה זרות עבור טכנולוגיות "ירוקות".
