בסילוור לייק, באולפני Mack Sennett ההיסטוריים, שבהם עבדו בעבר צ'רלי צ'פלין ואגדות קולנוע אילם אחרות, חברת Asteria מטמיעה במודע בינה מלאכותית יוצרת בתהליכי הפקת הסרטים והאנימציה. המייסד השותף ברין מוזר מדגיש כי אין מדובר בהחלפת היוצרים, אלא בכלי להאצת משימות שגרתיות — כגון אנימציית ביניים (in-betweening), מילוי ניצבים, הארכת שוטים וניקוי צילומים.
החברה ממצבת את עצמה כ"אולפן בינה מלאכותית יוצרת הממוקד באמנות", המשתמש ב"מודל הבינה המלאכותית הנקי והאתי הראשון". גישה זו צמחה על רקע משבר חמור בענף: מאז 2022 איבדה לוס אנג'לס יותר מ-40 אלף מקומות עבודה בתחום ההפקה, והשביתות ב-2023 נבעו במידה רבה מחששות מפני החלפת שחקנים, קולות ותסריטאים באלגוריתמים.
מוזר קושר ישירות בין השימוש בבינה מלאכותית לבין הצורך להוזיל את עלויות ההפקה. צוותים קטנים יותר יוכלו להשלים פרויקטים מהר יותר, מה שלדעתו יסייע להחזיר את הצילומים לקליפורניה במקום ללוקיישנים זולים יותר במדינות אחרות או מחוץ למדינה. אין מדובר בתיאוריה מופשטת: יישומים קונקרטיים — הסרת אובייקטים מהפריים, מילוי קהל, הארכת סצנות — משפיעים ישירות על הזמן ועל תקציב הפוסט-פרודקשן.
בניגוד להצהרות רבות וקולניות על "מהפכת הבינה המלאכותית", Asteria שמה דגש על מגבלות אתיות. המודל אינו מיועד ליצירת שחקנים או תסריטים מלאים; הוא משמש ככלי עזר לצוותים יצירתיים קיימים. בחירה זו משקפת את לקחי השביתות האחרונות, שבהן דרשו האיגודים המקצועיים רגולציה קשיחה על השימוש בבינה מלאכותית כדי להגן על דמותם (likeness) ועל מקומות עבודתם.
מתודולוגיית ההטמעה נותרת בינתיים ברמת התיאורים ולא בדוחות טכניים מפורטים. אין נתונים פומביים על המודלים הספציפיים, על היקפי נתוני האימון או על תוצאות ביקורת עצמאית של ה"אתיות". זהו מצב טיפוסי ליישומים בתעשייה: חברות מעדיפות שלא לחשוף פרטים כדי לשמור על יתרון תחרותי, אך הדבר מקשה על הערכה חיצונית של ההשפעה הממשית על האיכות ועל זכויות היוצרים.
בהשוואה ליוזמות אחרות בהוליווד, Asteria תופסת עמדת ביניים. אולפנים גדולים מתנסים לעיתים קרובות בבינה מלאכותית בתחום ה-VFX באמצעות שותפויות עם ענקיות טכנולוגיה, בעוד שפרויקטים עצמאיים מסתמכים לעיתים לחלוטין על מודלים בקוד פתוח. Asteria מנסה לשלב "מנהיגות אמנותית" עם יעילות מסחרית, מה שמבדיל אותה מסטארט-אפים טכנולוגיים טהורים ומחברות הפקה מסורתיות ושמרניות.
מבחינה אסטרטגית, הדבר עשוי לשנות את הכלכלה של פרויקטים קטנים ובינוניים. הפחתת עלויות הפוסט-פרודקשן עשויה להפוך צילומים מקומיים לתחרותיים, אולם ההצלחה תלויה במידת האימוץ של המודל על ידי חברות אחרות וביכולת להימנע מעימותים עם האיגודים המקצועיים בנושאי זכויות יוצרים ותגמולים.
נותר לא ברור עד כמה המודל ה"נקי" אכן מגן על נתוני השחקנים והתסריטאים ששימשו לאימון, וכיצד האולפן מתכנן להרחיב את הגישה מבלי לאבד שליטה יצירתית. מבחנים עצמאיים וסטנדרטים תעשייתיים לבינה מלאכותית אתית עדיין חסרים, ולכן ההצהרות דורשות בדיקה נוספת.
מומחים, כמו פול דרגראבדיאן מ-Rentrak, מציינים כי יעילות היא רק צד אחד; יש לשקול את הסיכונים הפוטנציאליים למקומות העבודה ולזהות היצירתית של הענף. Asteria מציעה מבחן מעשי: אם הבינה המלאכותית תסייע להחזיר פרויקטים ללוס אנג'לס, היא עשויה להפוך לחלק מהפתרון ולא רק לבעיה.
בסופו של דבר, הצלחת גישה זו תקבע אם אולפני הוליווד יוכלו להפוך את השינויים הטכנולוגיים ליתרון תחרותי, תוך שמירה על המרכז האנושי של ההפקה.
