המסעדות מצאו דרך חדשה לחסוך: למה לשלם לצלם, לשף על הגשה יפה ולאדם שאחר כך מזיז עלה בזיליקום שלושה מילימטרים ימינה במשך שעתיים, אם אפשר פשוט לומר לבינה מלאכותית:
״צייר פיצה טעימה מאוד״.
ה-AI השיב:
— אין בעיה. וכמה גבינה צריכה להיות על הפיצה?
— כמה שיותר.
— הבנתי. כל הגבינה שבעולם.
וכך זה התחיל.
בתפריט החלו להופיע המבורגרים כה מושלמים שלסת אנושית לא הייתה מצליחה פיזית לפתוח אותם. פיצות עם גבינה שנמתחת אל מעבר לגבולות התצלום. עוגות עם קרם שמפר כמה מחוקי הפיזיקה.
ואז הגיעו השרימפסים.
חלקם נראו כאילו ה-AI בערך מבין את הרעיון של שרימפס, אבל את הפרטים החליט להמציא בעצמו.
ראש אחד.
שישה זנבות.
כל כך הרבה רגליים שאפשר לשרת איתן את השולחן השכן.
הסועד מביט בתפריט וכבר לא חושב:
״מממ, פירות ים״.
הוא חושב:
״אלוהים, איפה זה חי?״
הדבר היפה ביותר הוא שפעם האשימו את תצלומי המסעדות בכך שהאוכל בהם נראה טוב מדי.
כעת הבעיה הפוכה.
אתם מזמינים המבורגר לפי התמונה ומקווים שהאמיתי יתברר כפחות דומה לתצלום.
קשה במיוחד עם הקינוחים.
ה-AI מאוד אוהב שוקולד.
לכן בקשה:
״עשה קצת רוטב שוקולד״
הוא לפעמים מבין כך:
״הצף את אירופה בשוקולד״.
כתוצאה מכך חתיכה קטנה של עוגת גבינה עומדת באמצע אוקיינוס חום, ולצידה מונחות שבע תותים בצורה זהה, כאילו זה עתה סיימו אקדמיה צבאית.
אבל ייתכן שאנחנו ממעיטים בערכה של הטכנולוגיה החדשה.
תזונאים הסבירו לאנשים במשך עשורים:
— אכלו פחות.
ה-AI פתר את הבעיה ביעילות רבה יותר.
מספיק לפתוח את התפריט.
לראות שרימפס עם שישה זנבות, המבורגר בגודל של מיקרוגל וסלט שבו העגבנייה מסתכלת עליכם בחשדנות ישר בעיניים.
ולהגיד למלצר:
— יודעים מה… אני רק רוצה מים. 😄
מסתבר שהבינה המלאכותית בכל זאת חוללה מהפכה בתחום ההסעדה.
הוא הראשון שלמד להפחית את הקלוריות של המנה עוד לפני שהגישו אותה.
