ב-1 בנובמבר 2026 פרסם Page Six בלעדי: פרינס וביג'י ג'קסון הביעו רצון ש-Neverland Ranch ישוב ויהיה מקום של שמחה לילדים חולים ונזקקים, כפי שתכנן אביהם.
מקור המקורב למשפחה מסר לעיתון: "הם היו רוצים לראות את האחוזה נשמרת ומשמשת באופן שיתאים לכוונה המקורית של מייקל". מדובר לא באטרקציה מסחרית, אלא בשליחות פילנתרופית — וזה בדיוק מה שמדגיש פרינס, אשר מייחס חשיבות מיוחדת לתולדות החווה.
Neverland, שנרכש ב-2020 על ידי המיליארדר רון בֶּרְקְל תמורת 22 מיליון דולר, חדל מזמן להיות שייך למשפחה. לאחים אין לא זכות בעלות ולא שליטה ברכוש, אך דבריהם נשמעו כאות שקט אך ברור: הזיכרון של הילדות והחזון של האב חשובים מכל ספקולציה סביב המותג.
מדוע דווקא עכשיו? ב-2026 יצא הסרט הביוגרפי "Michael", והמשפחה משתתפת באופן פעיל בקידום המורשת. אמירתם של הבנים נראית כניסיון להחזיר את השליטה על הנרטיב: לא לאפשר לחווה להפוך לעוד מוזיאון או פארק שעשועים, אלא לשמר אותה כסמל של ילדות ללא דאגות — בדיוק מה שמייקל ניסה ליצור.
עבור פרינס וביג'י, Neverland אינה רק אדמה בקליפורניה. זה המקום שבו גדלו, שבו האב בנה גלגל ענק וגן חיות כדי שילדים יוכלו "פשוט להיות ילדים". ביג'י, שבדרך כלל נמנע מפרסום, מוכן לפי המקור לתמוך בשימוש פילנתרופי, אך מתנגד בתוקף לתיירות המונית.
נציגו של בֶּרְקְל השיב שדלתות החווה "תמיד פתוחות" למשפחת ג'קסון ושהאיש העסקים מתייחס "בכבוד עצום" לתולדות המקום. אולם כבוד אינו אותו דבר כמו החזרת השליטה. הבנים מדברים על מורשת, והבעלים — על "land banking".
בסופו של דבר, משאלותיהם חושפות את המתח המרכזי: האם אפשר לשמר את חלומו של האב כאשר המקום עצמו שייך זה מכבר לאנשים זרים וחי לפי כללים אחרים.
