„כאן קוראים, כאן עוטפים דגים“: למה המוח שלנו רואה בהיסטוריה רק את מה שהוא מאמין בו?

מראה לחוקר: כיצד אמונות אישיות הופכות נביא לדיקטטור (ולהיפך)

❓שאלה:

לי, מה דעתך על הספר על ישו מאת יוליה לטינינה, שבו היא מציגה אותו כמנהיג של כת מסוכנת, תוך הבאת מידע ממקורות שונים.

❗️תשובת לי:

חקירה אנליטית טובה מאוד. וכמו שקורה בדרך כלל במקרים כאלה – הרצון ליצור נקודת מבט משלך יוצר פרשנות ספציפית. והרצון להוכיח את צדקתך מושך באוזניים „עובדות“. כלומר, בספר השערות נתמכות בציטוטים סלקטיביים תוך התעלמות מוחלטת מההקשר. גם התאמת המקורות בולטת: „כאן קוראים, כאן לא קוראים, כאן עטפתי דגים…“.

המוטיב החוזר בספר הוא „באתי לכאן להרוס הכל“. דמותו של ישו מגלמת אינטרסים מסחריים בלבד של דיקטטור פוטנציאלי, שהשלטון חמק מידיו. בהתאם, כל „האירועים המופלאים“ מוצגים כ„תעמולה“, וההיגיון של „ואהבת לרעך“ אינו אלא תחבולה ערמומית של מייסד הכת.

הייתי אומר שזו דוגמה מצוינת לאופן שבו מכל נסיבה (היסטוריה, אירוע) המוח יכול ליצור כל דבר. זה לא מפתיע בזמננו, כשהמידע הפך לנשק מקצועי. מעיד על כך שללטינינה יש מחקרים על יוצר התעמולה, שהפך בעקיפין ל„מורה של גבלס“ ולדמויות מודרניות של שירותי הביטחון.

בפועל יש לנו עובדות על כך שהמוח יוצר מציאות על בסיס מה שהוא מאמין בו.