«אוטובוס בית הספר» (The Lost Bus) — מותחן הישרדות משנת 2025 בבימויו של פול גרינגראס, הידוע בזכות «קפטן פיליפס», «טיסה אבודה» והסרטים על ג'ייסון בורן.
הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים ומבוסס על ספר תיעודי של העיתונאית ליזי ג'ונסון «גן עדן: מאבקה של עיירה אחת לשרוד את השריפה ביער האמריקאי».
הסיפור מעביר אותנו לסתיו 2018, כאשר בקליפורניה השתוללה השריפה הקטסטרופלית Camp Fire.
במרכז העלילה — נהג אוטובוס בית הספר קווין מקיי, שאותו מגלם מת'יו מקונוהי, והמורה מרי לודוויג בגילומה של אמריקה פררה. יחד עליהם לפנות 22 תלמידי בית ספר יסודי, בעוד האש מנתקת את הכבישים אחד אחרי השני, פשוטו כמשמעו.
ומיד נאמר: הסרט דינמי מאוד וכמעט כל הזמן מותח את הצופים.
זה בדיוק אותו סוג של סרטי אסון, שבהם לכאורה ברור לך שהגיבורים צריכים להגיע לאנשהו, אבל בכל דקה נדמה שהנה הכול עוד יחמיר.
וזה אכן מחמיר.
מקונוהי — שוב במים שלו
מת'יו מקונוהי מצוין כאן.
כן, אנחנו אומרים את זה כמעט על כל סרט שלו. ומה לעשות אם הוא באמת טוב?
«מועדון הלקוחות של דאלאס», «לינקולן למען עורכי דין», «זהב», «הג'נטלמנים», «הזאב מוול סטריט» — יש לו די והותר תפקידים שונים לחלוטין.
אבל כאן מבחינת הרוח נזכרנו במיוחד ב «בין כוכבים».
לא מפני שהסרטים דומים בעלילה.
אלא מפני ששוב יש אדם שניצב במצב שבו פשוט צריך להמשיך קדימה, כשמסביב הכול קורס, פשוטו כמשמעו.
ומקונוהי יודע לשחק מצב כזה היטב — כלפי חוץ לכאורה מרוכז, אבל ניכר שבתוך הגיבור כבר הכול בוער לא פחות מהיער שסביבו.
אמריקה פררה גם היא טובה מאוד
אמריקה פררהשמערבים מכירים מ«בטי המכוערת», «ברבי» ו«אישה טובה», עובדת נהדר לצד מקונוהי.
הגיבורה שלה לא רק מלווה את הילדים. היא נאלצת להרחיק אותם מפאניקה, לקבל החלטות ובמקביל לשמור בעצמה על מידה כלשהי של רוגע.
ויתרון נפרד — הילדים.
כאשר בסרט אסון מופיע אוטובוס מלא תלמידי בית ספר, קל מאוד לגלוש או לרגשנות יתר, או לגבורה מלאכותית.
אבל כאן גם הילדים מעבירים רגשות בצורה מאוד משכנעת.
שלושה דורות של משפחת מקונוהי בסרט אחד
והנה זה באמת פרט מסקרן.
בסרט שיחק בנו האמיתי של מת'יו — לוי מקונוהי. הוא מגלם את שון, בנו של גיבור מקונוהי.
וזה עוד לא הכול.
אמו של מת'יו — קיי מקייב מקונוהי — גם היא הופיעה בסרט וגילמה את אמו של הדמות שלו.
כלומר על המסך היו בו-זמנית שלושה דורות של משפחה אמיתית אחת: מת'יו, בנו לוי ואמו קיי.
וזה מעניין במיוחד, מפני שהקו המשפחתי ממלא בכלל תפקיד ניכר בסרט.
הכוח העיקרי של הסרט — תחושת הקנה מידה. עשן. אש. מכוניות שאינן יכולות לעבור.
עצים נופלים.
אנשים שמנסים להבין לאן בכלל עוד אפשר לנוע.
והאוטובוס עם הילדים, שהופך לנקודה קטנה בתוך כוח טבע עצום.
פול גרינגראס יודע לצלם כאוס כך שהמצלמה כאילו מצאה את עצמה בתוך האירועים. לכן השריפה לא נראית כאפקט מיוחד יפה.
הוא מורגש כמעט פיזית.
ובדיוק בזכות הריאליזם הזה הסרט קיבל ביקורות טובות מאוד מהמבקרים ומהצופים.
בסך הכול «אוטובוס בית הספר» הוא סרט אסון איכותי מאוד ומותחן הישרדות.
הוא דינמי. רחב יריעה. הוא כמעט כל הזמן מחזיק במתח.
מקונוהי ופררה מתמודדים מצוין עם התפקידים, גם הילדים נראים טבעיים מאוד, וכוח הטבע עצמו מצולם כך שלפעמים מתחשק להתרחק מהמסך הרחק מהאש.
מקונוהי כאן טוב במיוחד דווקא ברוח «בין כוכבים» — כשאדם חייב להמשיך לפעול רק מפני שאין אפשרות אחרת.
את הסרט אפשר בהחלט להוסיף לרשימות סרטי האסון המודרניים הטובים ביותר.
גרינגראס מגביר את האווירה במיומנות. הסרט דינמי ורחב יריעה באופן בלתי רגיל, והוא מחזיק במתח מתמיד ופועם, כמו מיטב הדוגמאות של ז'אנר סרטי האסון. כוח האש מוצג כאן לא כתפאורה ברקע, אלא כאנטגוניסט מלא, נושם וחסר רחמים.
פסק דין: איכות עם הסתייגות קטנה הבכורה העולמית של הסרט ב-5 בספטמבר 2025 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו (TIFF) ובהמשך היציאה הטריומפלית לפלטפורמת הסטרימינג Apple TV+ 3 באוקטובר רק אישרו את מעמדו של הסרט כאחת מההצהרות הקולנועיות החזקות ביותר על אסונות טבע בשנים האחרונות. המבקרים והצופים ציינו פה אחד את השחזור הריאליסטי של הטרגדיה ואת המשחק העוצמתי.
אולם גם ליצירה עוצמתית כל כך יש את הזבוב הקטן שלה במרק. לסרט חסרה מעט הקפדה בעריכה: נוצר רושם שכמה סצנות חוזרות על עצמן פעמיים, מה שמוביל במקומות מסוימים להתארכות מורגשת של העלילה. בדיוק בגלל התקלה הקצבית הזו אנו נאלצים להוריד נקודה שלמה.
מלבד זאת, מדובר בקולנוע איכותי ומדויק מבחינה רגשית, שאפשר (כפי שחזרנו ואמרנו) להוסיף באומץ לקרן הזהב של דירוגי סרטי האסון.
הציון של Gaya: 7.8/10
