הקיץ של שנת 2026 היה פעיל משמעותית מבחינת התפרצויות לעומת הקיץ הקודם. על פי נתוני המעבדה לאסטרונומיה סולארית של IKI RAN, בין החודשים יוני לאוגוסט נרשמו בשמש 82 התפרצויות בדרגה M ומעלה, כולל שלושה אירועים מהדרגה הגבוהה ביותר, X. שנה קודם לכן, באותה תקופה, עמד מספר ההתפרצויות החזקות על 62, ואירועי X היו שניים בלבד. לעומת זאת, מספר הימים עם סופות מגנטיות דווקא הצטמצם כמעט בחצי – מ-18 ל-9. הסופה העוצמתית ביותר של הקיץ הגיעה לרמה של Kp=7,3 ב-4 ביולי, בעוד שבשנת 2025 הגיע השיא ל-Kp=8,0. השמש נכנסה אל הסתיו במצב רגוע יחסית, כמעט ללא פעילות התפרצותית ניכרת.
ההפוגה הזו לא נמשכה זמן רב. ב-2 בספטמבר 2026 בשעה 19:20 UTC, באזור פעיל חדש שמספרו 4524, שרק החל להגיח מעבר לשוליים הצפון-מזרחיים של דיסק השמש, התרחשה התפרצות בדרגה M3.0. האירוע נמשך בין השעות 18:57 ל-19:48 UTC. הוא גרם להפרעת רדיו ברמה R1 בצד היום של כדור הארץ – מצפון אמריקה ועד הוואי. התקשורת בתדר גבוה הידרדרה זמנית עקב בליעת אותות ביונוספירה. האזור רק יוצא כעת אל הצד הפונה לכדור הארץ, ובמהלך השבועיים הקרובים הוא עשוי להמשיך לייצר התפרצויות. יחד עם ההתפרצות תועדה פליטת מסה עטרתית, שהופנתה בעיקר מזרחה.
באותו יום פעלו בו-זמנית שלושה ציקלונים טרופיים בחלקו המזרחי והמרכזי של האוקיינוס השקט. הוריקן לואל התחזק במהירות לדרגה 5 עם רוחות של כ-160 מייל לשעה, והפך לסופה הראשונה מסוג זה בחלקו המרכזי של האגן מאז שנת 2018. הוריקן קארינה שמר על עוצמה של דרגה 4, ואילו הסופה הטרופית מארי מול חופי מקסיקו התקרבה למעמד של הוריקן. כל שלוש המערכות נמצאו בצד היום של כדור הארץ ברגע ההתפרצות. חלק מהצופים ציינו כי מדובר בצירוף מקרים: קרינת הרנטגן פגעה דווקא באזור הציקלונים הפעילים, דבר שעורר מחדש את תשומת הלב לקשרים אפשריים בין הפעילות הסולארית למעגל החשמלי הגלובלי של כדור הארץ.
עד בוקר ה-3 בספטמבר נותר המצב הגיאומגנטי רגוע. עיקר פליטת המסה פנה מזרחה, ולא צפויות הפרעות משמעותיות בשדה המגנטי. האזור הפעיל החדש ימשיך להסתובב לכיוון כדור הארץ, והמומחים עוקבים מקרוב אחר התפתחותו. הקיץ הראה שגם על רקע דעיכה במחזור הסולארי, פעילות ההתפרצויות יכולה להפתיע, והסתיו רק מתחיל.
