בסימולציות מאוניברסיטת אולם, השזירה לכאורה נעלמת לחלוטין בהשפעת דה-קוהרנטיות במודלים של קריסה GRW ו-CSL, אך עם זאת היא נשארת נסתרת וניתנת לשחזור באמצעות תיקון שגיאות קוונטי מקומי. גם כאשר האות המקורי יורד לאפס, ניתן להפוך את היחס בין האינטראקציה הכבידתית לדה-קוהרנטיות לגדול כרצוננו.
החוקרים יי-שואן ואן, ז'ולן ס. פדרנאלס ומרטין ב. פלניו מהמכון לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת אולם (גרמניה) ערכו ניתוח בפרה-פרינט שפורסם ב-4 בנובמבר 2026 ב-arXiv. הם בחנו כבידה ניוטונית בשילוב עם הרעש של מודלי הקריסה GRW, CSL ודיוזי-פנרוז. הצוות יישם פרוטוקול תיקון שגיאות קוונטי מקומי לחלוטין, המדכא דה-קוהרנטיות תוך שמירה על האינטראקציה הכבידתית.
המנגנון המרכזי: במודלים GRW ו-CSL הלוקליזציה רוויה בקני מידה גדולים של אורך, בעוד שהאינטראקציה הניוטונית דועכת לאט יותר. זה מאפשר לקוד עם מרחק מספיק להפוך את הדינמיקה האפקטיבית למשזרת. לעומתם, מודל דיוזי-פנרוז אינו מפגין הגברה כזו תחת אותו פרוטוקול.
השזירה כאן דומה למכתב הכתוב בדיו בלתי נראה: הדה-קוהרנטיות אינה מוחקת את הטקסט, אלא רק מסתירה אותו תחת שכבת רעש. תיקון שגיאות מקומי פועל כמפתח מגיב, והופך את הדינמיקה הבלתי-נפרדת לניתנת לצפייה, בלי ליצור שזירה מאפס.
התוצאה משנה את התפיסה של שזירה כמשאב: אובדן האות הניתן לגילוי אינו משמעו אובדן המשאב עצמו. זה סולל את הדרך לפרוטוקולים לשחזור שזירה המושרית כבידתית גם באותות חלשים במיוחד.
העבודה, על פי הפרה-פרינט arXiv:2611.05044, מדגישה שהשחזוריות תלויה במנגנון הקריסה הספציפי. עבור GRW ו-CSL ניתן להפוך את היחס η לגדול כרצוננו עם גידול מרחק הקוד, בעוד שעבור מודל DP הגברה כזו אינה מתרחשת.
לפיכך, השזירה הנסתרת במודלי קריסה אלה נותרת משאב זמין, שניתן להחזיר לצפייה באמצעות תיקון מתאים.
