מדענים סינים מהאקדמיה למדעים הפנו את תשומת הלב לשלושה גילויים בכימיה שכבר שינו מעבדות בכל העולם, אך עדיין לא זכו להכרה העליונה — פרס נובל. מדובר בריצוף DNA מהדור החדש, בתאים סולאריים מתקדמים על בסיס פרובסקיטים ובקטליזה של יצירת קשרי פחמן-חנקן. עבודות אלה, לדעת המומחים, עומדות ביסוד המחקרים המודרניים ברפואה, באנרגיה ובפרמצבטיקה.
ריצוף DNA מהדור החדש הפך את קריאת הגנום מתהליך עתיר עבודה לכלי נגיש. בבסיס השיטה עומד שינוי כימי של נוקלאוטידים: הם נושאים תג פלואורסצנטי וחסימה זמנית שעוצרת את גדילת השרשרת. הוספה לסירוגין של בסיסים, צילום האות והסרת התג מאפשרים לקרוא מיליוני מקטעים בו-זמנית. הודות לכך, אבחון מחלות נדירות, חקר הסרטן ומעקב אחר מוטציות של וירוסים הפכו לשגרה.
המועמד השני — תאים סולאריים על בסיס פרובסקיטים. חומרים אלה, בעלי מבנה גבישי מיוחד, מכווננים בקלות לאזורים שונים של הספקטרום הסולארי. ניתן לשלב את השכבות עם סיליקון בתאים טנדם, ובכך להעלות את היעילות הכוללת. ייצור מתמיסות בטמפרטורות נמוכות מבטיח להפחית את העלויות, אם כי היציבות באוויר הפתוח נותרת משימה קשה למהנדסים.
הכיוון השלישי — תגובות ליצירת קשרי פחמן-חנקן, הידועות כאמינציה על שם בוכוואלד-הארטוויג. זרזי פלדיום מאפשרים לחבר באופן מהימן קבוצות המכילות חנקן לטבעות ארומטיות. קשרים כאלה מצויים ברוב התרופות המודרניות, והשיטה הרחיבה באופן ניכר את האפשרויות לסינתזה של מולקולות חדשות עבור הפרמצבטיקה.
שלושת הגילויים מאוחדים על ידי דבר אחד: הם נולדו על גבול הכימיה עם מדעים אחרים וכבר הפכו לכלים שאין להם תחליף. החוקרים הסינים מדגישים כי דווקא פתרונות כימיים בסיסיים הם שאפשרו את הפיתוחים בגנומיקה, באנרגיה מתחדשת וביצירת תרופות. נותר להמתין ולראות אם עבודות אלה יזכו להכרה המיוחלת.
