בסקארה, הנקרופוליס העתיק שליד ממפיס, הארכיאולוגים שוב מכינים סנסציה: בימים הקרובים תכריז מצרים רשמית על גילוי בורות חדשים, שבהם נחים עשרות סרקופגים צבעוניים וממצאים מוזהבים, הגדולים בהיקפם מגילוי 59 הארונות בראשית אוקטובר.
עבודות המשלחת המצרית באזור זה, הידוע בקברים של כהנים ופקידים מהשושלת ה-26, חשפו שלושה בורות נוספים. בהם — סרקופגי עץ שנחתמו לפני יותר מ-2500 שנה ובהם מומיות, צבועים בצבעים עזים ושמורים במצב מעולה, וכן פסלי עץ, מסכות צבעוניות ומוזהבות. ראש ממשלת מצרים ירד בעצמו לאחד הבורות כדי להעריך את היקף הממצא.
אין זה רק תוספת מספרים ל-59 הסרקופגים הידועים. כל גילוי כזה מזכיר: המצרים הקדמונים בנו ציוויליזציה שלמה סביב רעיון חיי הנצח, שבו הגוף והנשמה ממשיכים את דרכם לאחר המוות. האדם המודרני, כשהוא ניצב מול ממצאים אלה, שואל את עצמו שלא מרצונו על הזיכרון שלו עצמו — מה נשאיר אחרינו וכיצד נשמור על הקשר עם העבר.
סקארה כבר עשורים מספקת למדע נתונים חדשים על מנהגי הקבורה, המבנה החברתי והאמונות של התקופה. הבורות החדשים, ככל הנראה, שייכים לאותה תקופה, וכנראה מכילים שרידים של נציגי האליטה — כהנים ופקידים. ממצאים כאלה מאפשרים לדייק את התפיסות בדבר הטקסים וחיי היום-יום, בלי להיזקק להשערות.
בעולם שבו עקבות דיגיטליות נמחקות בקלות והקשב מתפזר, משמשים הקברים האלה תזכורת אילמת: עדויות חומריות מן העבר עוזרות לנו להבין כיצד אנשים לפני אלפי שנים חיפשו משמעות בתוך סופיות החיים. כפי שאומר הפתגם הישן, "מי שזוכר — חי פעמיים".
ההכרזה הצפויה לא רק תעשיר את אוספי המוזיאונים, אלא גם תחזק את העניין במורשת המצרית, ותפנה את תשומת הלב לצורך בחקר ובשימור זהירים של אנדרטאות כאלה.
