בשמורת בינג'ג'ואו שבמזרח סין תיעדו צופים להקה גדולה במיוחד — 56 שקנאים מקריחים (Pelecanus crispus). זהו המניין הגדול ביותר בבת אחת בכל תולדות הניטור המקומי, וכשליש מהאוכלוסייה הידועה של המין במזרח אסיה.
השקנאי המקריח הוא עוף גדול שמוטת כנפיו עולה על שלושה מטרים ובראשו "תלתל" אופייני. הוא תובעני לגבי איכות המים ושפע הדגה, ולכן הופעתו במספרים גדולים משמשת מדד חי למצב בתי הגידול הלחים. לפי נתוני הניטור, בשנת 2024 נצפו כאן 15, לאחר מכן 25 פרטים, וכעת — 56 בבת אחת. הגידול במספר העופות חופף למאמצים רב-שנתיים לשיקום הביצות וליצירת נקודות עצירה בטוחות בנתיב הנדידה.
אוכלוסיית השקנאים המקריחים במזרח אסיה נותרת קטנה ביותר ופגיעה. המין רשום ברשימות בינלאומיות כמין פגיע, והענף המזרחי רגיש במיוחד לייבוש ביצות, לזיהום ולצייד בלתי חוקי. הופעתה של להקה כזו במקום אחד מעידה ששטחים מוגנים אכן פועלים: העופות מוצאים כאן מזון ומנוחה במהלך הנדידה הסתווית.
בינג'ג'ואו שוכנת בקטע מפתח של נתיב הנדידה המזרח-אסייתי-אוסטרלאסי. שמורת הטבע הלאומית המקומית "סכר הצדפים והביצות" מרחיבה בשנים האחרונות את השטחים המוגנים, משקמת את הצומח ומגבירה את הסיורים. הודות לצעדים אלה מספר השקנאים הנרשמים גדל משנה לשנה, ולצדם שבים גם עופות מים אחרים.
עבור חוקרי העופות והמתנדבים המקומיים הגעה כזו היא לא סתם מספר בדוח. היא הוכחה שמאמצים משותפים של המדינה, המדענים והציבור מסוגלים להחזיר למינים נדירים סיכוי לשרוד. השקנאים, כמו ברומטר חי, מראים שכאשר האדם מפסיק להרוס ומתחיל לשקם, הטבע מגיב באמון.
כעת, בשיא הנדידה הסתווית, נפתחו בבינג'ג'ואו נקודות תצפית נוספות והוגבר הפיקוח על ביטחון העופות. מאחורי זה עומדת לא רק דאגה למין מסוים, אלא גם ההבנה שביצות בריאות הן מים נקיים, עתודות דגה עשירות ומערכות אקולוגיות יציבות, שעליהן תלויים אלפי בעלי חיים אחרים ובסופו של דבר גם בני האדם.
