לפי הערכות משרד האוצר, כ-20 מיליון רוסים מחזיקים בנכסי קריפטו בשווי 3.7 טריליון רובל — כ-44 מיליארד דולר. נתון זה, שהושמע על ידי סגן השר איוואן צ'בסקוב בסוף ספטמבר 2026, נראה כאתגר שקט למערכת הבנקאית הרשמית, שבה סנקציות והגבלות מצמצמות את הערוצים המוכרים.
מאחורי המספרים היבשים עומד לא רק ספקולציה, אלא צורך מעשי. בתנאי ניתוק מ-SWIFT וסנקציות משניות, הקריפטו הפך לכלי לתשלומים בסחר חוץ — ממיקרואלקטרוניקה ועד לרכיבי רכב. מחזור יומי של 50 מיליארד רובל מלמד שהשוק כבר אינו שולי, אלא פלח משמעותי של הכלכלה, שבו אנשים מחפשים דרכים עוקפות לשימור ולהעברת הון.
המדינה, מצדה, אינה נותרת מן הצד. החוק החדש "על מטבעות דיגיטליים וזכויות דיגיטליות", שנכנס לתוקף ב-1 בספטמבר, מכניס רישוי לבתי חליפין, למפקידים/לשומרי נכסים ולמתווכים. עד יולי 2027 מתוכננת אחריות פלילית בגין פעולות בלתי חוקיות, בעוד שעסקאות אזרחיות רגילות מוצאות לעת עתה מכלל פגיעה. המטרה ברורה: להחזיר את ההון לשליטה, להטיל עליו מיסים ולמזער את הסיכונים מסטייבלקוינים זרים, שעלולים להקפיא נכסים.
האינטרסים כאן שזורים זה בזה באופן מורכב. עבור המחזיק מן השורה הקריפטו הוא גם גידור מפני אינפלציית הרובל, וגם דרך לגוון את החסכונות כאשר פיקדונות בנקאיים במטבע חוץ מוגבלים. עבור השלטונות — אפשרות לעקוב אחר הזרמים דרך פלטפורמות מקומיות, ואולי לתעל חלק מן הכספים לאפיק מפוקח. הערכות המומחים עדיין חלקיות: המספרים כוללים לא רק ארנקים ישירים, אלא גם מוצרים פיננסיים קשורים.
תארו לעצמכם נהר שמוצא סדקים בסכר: המים ממשיכים לזרום בכל מקרה, אבל כעת המדינה מנסה להציב שערים ומונים. הכללים החדשים דורשים דיווח על ארנקים בחו"ל ומטילים מגבלות על משקיעים שאינם מוסמכים — 300 אלף רובל בשנה למתווך אחד. אין זה איסור, אלא ניסיון לאלף את הכוחות הפראיים.
ראוי לציון שמשרד האוצר צופה זרימה של עוד 10 מיליון משתמשים כבר ב-2027, כאשר השוק יתחיל לפעול בשדה החוקי. עם זאת, דיוק ההערכות הנוכחיות נותר בגדר הערכה מומחית, ולא מפקד אוכלוסין מקיף.
בשורה התחתונה, 20 מיליון איש כבר מצביעים בארנקים שלהם בעד חלופה, והשאלה אינה אם הקריפטו ייעלם, אלא עד כמה תצליח המדינה לשלב אותו בארכיטקטורה הפיננסית שלה בלי לאבד את אמון המשתתפים.
