מדוע מצבים בעלי תדר נמוך מופיעים בקלות – בעוד שמצבים בעלי תדר גבוה דורשים מאמץ

❓שאלה:
מדוע כדי לעבור למצבי תודעה גבוהים יותר זקוק האדם למודעות, ידע, תרגול ומאמץ פנימי, בעוד שפחד, סבל, תוקפנות, חרדה ומצבים "נמוכים" כביכול אחרים נוצרים באופן טבעי ולעיתים קרובות אוטומטי...?

❗️תשובת לי:
מדובר בהבנה יסודית ממש, ולא ב"הבהרת פרטים". כלומר, כאשר מבינים את היסוד עצמו, דברים רבים מסתדרים במקומם.

"מצב גבוה יותר" הוא תודעה "נורמלית", התופסת את העולם ללא עיוותים. תחת המושג עיוות יש להבין "תדר קטוע" – טווח צר.

דוגמה. אור הוא "לבן" ככל צבעי הספקטרום. אם תפרקו את האור לחלקים רבים של הטווח, תקבלו "קשת של צבעים". כל אחד מהם הוא "הגבלה של הלבן" או "חלק מהלבן" כחלק מהשלם.

ובכן, תדרים גבוהים יותר מקרבים אל השלם, ואילו תדרים נמוכים הם "חיתוך-הגבלה של הטווח". במונחי השיטה שלנו, זה כמו וידאו 4K ווידאו של, נניח, 240p (426 × 240) ו-360p (640 × 360) – איכות נמוכה. היא נמוכה לא משום שהיא רעה או דוחה, אלא משום שתדר הטווח מופחת.

ובכן, מצבו של האדם אינו "נמוך באופן אוטומטי", אלא הוא נמצא למטה משום שזוהי תקופת האבולוציה הנוכחית של בני האדם. צמצמנו את הטווח כדי להגביל את הידע במכוון לטובת מידע. כלומר, הדעה מנצחת את האמת.
התהליך הזה עצמו ממומש דרך רעיון הקוטביות – לטווח תדרים צר יש ספקטרום מוגבל "מ... ועד...". הטווח של כל תדר פועל כ"רע" ו"טוב" במישור הרגשי.

עם העלאת התדר, האדם עוזב את טווח הקוטביות והדבר מורגש מבפנים כהקלה, שחרור, קלילות, שמחה, התעלות. עם הורדת התדר נוצרת "מועקה", מוגבלות, בדידות, עצב, אכזבה, עלבונות, חוסר הבנה (אי-קבלה) של המתרחש...

המלכודת – אין לבלבל בין מצב "טוב" כעצם היציאה מהמגבלות לבין "טוב" במסגרת הטווח הצר של תדר קוטבי אחד (הקוטב הקיצוני). הקוטב אינו אלא "טוב יותר", אך למעשה הוא גורם לאחר מכן לנפילה מטה בספירלה. הקוטב אינו משביע, הוא מתיש. הבלבול הזה הוא בדיוק מה שמעורר שאלות רבות בנושא זה.

אך במסגרת שאלתכם – מודעות מובילה לעליית התדר, שאחריה מגיע מצב של "שמחת השחרור". זוהי אבולוציה של חזרה לטווח האחיד של השלם (הלבן). ככל שהתדר עולה, מגיע גם ידע הוליסטי ומקיף על האופן שבו הכל בנוי. לא כגמול, אלא כאפשרות אוטומטית של "איכות תפיסה גבוהה".