OpenAI הצהירה ב-8 בספטמבר 2026 שמערכת הבינה המלאכותית הפנימית שלה פתרה אחת משבע בעיות המילניום – בעיית הקיום והחלקות של פתרונות משוואות נאווייה–סטוקס.
לפי החברה, ההוכחה מראה שנוזל חלק במנוחה תחת כוח חלק יכול לפתח סינגולריות בזמן סופי, בעוד שהאנרגיה נשארת סופית.
הפתרון הושג באמצעות אלפי סוכני בינה מלאכותית שעבדו במשך כ-88 שעות, ונוסח פורמלית ב-Lean.
ההכרזה עוררה מיד מחלוקת בקהילה המתמטית.
פרופסור טריסטן באקמאסטר מאוניברסיטת ניו יורק והחוקר באנתרופיק לבנט אלפוגה פרסמו זמן קצר לפני כן תוצאות על בעיות קשורות, שנחשבו צעדים חשובים לפתרון בעיית נאווייה–סטוקס.
באקמאסטר הביע דאגה ש-OpenAI אולי ידעה על כיוון עבודתם והאיצה את מאמציה תוך שימוש בגישה דומה.
החברה דחתה את ההאשמות על גישה לנתונים או טיוטות של אחרים, והצהירה שפעלה על בסיס שמועות ציבוריות על התקדמות בבעיות מילניום אחרות.
כיצד בדיוק הגיעו סוכני הבינה המלאכותית להוכחה והאם ניתן לראות בכך פריצת דרך עצמאית – כעת דנים בכך מתמטיקאים ומומחי בינה מלאכותית.
מעניין אם הפרשה הזו תשפיע על אמון החוקרים בשימוש במודלים מסחריים לעבודה על תוצאות שלא פורסמו?
OpenAI הדגישה כי אין בכוונתה לתבוע את הפרס של מיליון דולר ממכון קליי.
האירוע הפך לעוד דוגמה למהירות התפתחות היכולות של בינה מלאכותית במתמטיקה, אך במקביל העלה שאלות על אתיקה וייחוס בעבודה משותפת של אדם ומכונה.
