שמועות במסדרונות הדיפלומטיים של המזרח התיכון נולדות לעיתים רחוקות על בסיס ריק, במיוחד כאשר הן נוגעות לירושלים. ההדלפה האחרונה, שפורסמה על ידי Middle East Eye, חוללה סערה אדירה: נטען כי ארה"ב וישראל דנות בתוכנית לשלילת מעמדה ההיסטורי של ירדן כשומרת הר הבית ומסגד אל-אקצא. הבית הלבן מיהר להגדיר דיווחים אלו כ"שקריים לחלוטין", אך את גל הדאגה בעולם הערבי כבר לא ניתן לעצור. מה עומד מאחורי הסיפור הזה ומדוע הסטטוס-קוו של האתר הקדוש כה חשוב לביטחון הגלובלי?
החסות ההאשמית על האתרים הקדושים הנוצריים והמוסלמיים בירושלים נמשכת מאז שנת 1924. מעמד זה מעוגן רשמית אף בהסכם השלום בין ישראל לירדן משנת 1994. על פי הכללים הנהוגים, מועצת הווקף הירדנית מנהלת את החיים הפנימיים של המתחם, בעוד ישראל אחראית על הביטחון החיצוני. כניסת לא-מוסלמים מותרת, אך תפילה עבורם אסורה שם.
על פי מקורות, הפרויקט, שלכאורה מקודם על ידי שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי וג'ארד קושנר, מניח את הפיכת אל-אקצא למרכז תיירותי פתוח ורב-דתי. משמעות הדבר היא גישה שווה ליהודים והיתר רשמי לתפילות קולקטיביות. מצד אחד, הקונספט של "מרחב משותף לשלוש הדתות האברהמיות" נשמע יפה ומכיל לאוזן המערבית. אך בפועל, עבור שני מיליארד מוסלמים, הדבר נראה כחיסול הזהות האסלאמית של אחד האתרים הקדושים המרכזיים.
הרשות הפלסטינית וירדן כבר הזהירו כי כל פגיעה בסטטוס-קוו תעורר משבר ביטחוני רחב היקף. תוכניות דומות מושוות למה שקרה במערת המכפלה בחברון, שלאחר האירועים הטרגיים של שנת 1994 חולקה באופן נוקשה לאזורים יהודיים ומוסלמיים.
גם אם הבית הלבן מכחיש בכנות את הכנתו של מסמך כזה, עצם הופעתם של דיונים דומים משקפת תזוזות טקטוניות באזור. ניסיונות למודרניזציה של הניהול הדתי ללא הסכמת הצדדים המרכזיים עלולים לא להרגיע את האזור, אלא להפוך למוקד של מתח חדש ובלתי נשלט. האם דיפלומטיה חיצונית מסוגלת לשכתב את כללי המשחק בני המאות בירושלים, מבלי להרוס את האיזון השברירי? השאלה נותרת פתוחה, אך דבר אחד ברור: גורלה של אל-אקצא אינו שאלה של תיירות, זוהי שאלה של שלום.
