רוג'ר מרטי הודיע על פרישה ממשחק בגיל 35, וזו אינה עוד ידיעה שגרתית על "נעלי כדורגל תלויות". מאחורי המספרים היבשים — 413 משחקים ו-123 שערים — עומד סיפור של התמדה, שבו נאמנות למועדון אחד והיכולת לא לוותר מול פציעות היו חשובות יותר מרכישות מתוקשרות.
החלוץ הוולנסיאני, שכונה "האקדח" בזכות חגיגותיו האופייניות, בילה את רוב דרכו בלבאנטה. 234 משחקים ו-75 שערים במדי המועדון הרימוני הפכו אותו לשלישי במספר ההופעות בתולדות הקבוצה ולכובש השני אחרי מוראלס. לאחר עזיבתו בשנת 2022 באו אלצ'ה וקאדיס, שבהן שיחק את עונותיו האחרונות בליגה השנייה, לאחר שלא מצא חוזה חדש בקיץ 2026.
בהודעה באינסטגרם כינה מרטי את הקריירה "חלום של ילד שהתגשם" והודה לאביו במילים "תודה, אבא, עשינו את זה". מאחורי המשפט הזה אין רק רגש, אלא הכרה בכך שהדרך מ-CD Serranos דרך קבוצת הנוער של ולנסיה והשאלות לשרה ולסיאדוליד חייבה מאבק מתמיד בפציעות ברכיים ושרירים.
סיפורו ממחיש כיצד בכדורגל הספרדי שורדים לא רק הכוכבים, אלא גם אלה שיודעים להישאר מועילים בסגונדה. בניגוד לשחקנים שקריירותיהם ממריאות וצונחות יחד עם סכומי ההעברות, מרטי בנה לעצמו מוניטין של אמינות ומסירות, גם כשהמועדונים התחלפו.
האנלוגיה פשוטה: כמו אקדח ישן שאינו יורה ברעש רב אך פוגע במדויק במטרה כשצריך, מרטי נשאר על המגרש כל עוד הגוף אפשר לו. פרישתו מלמדת שבכדורגל המודרני, שבו החוזים קצרים והתחרות קשה, הערך האמיתי טמון ביכולת לסיים את הדרך בכבוד, ולא בחיפוש אחר חוזה גדול אחרון.
זהו סיומה של תקופה עבור לבאנטה ותזכורת לאוהדים: לא כל האגדות מגיעות ממועדוני הצמרת. רבים, כמו מרטי, נשארים בזיכרון דווקא משום שלא ויתרו אף פעם.
