ההיסטוריה של פילדלפיה 76 בעשור האחרון היא סדרה מתמשכת על תקוות שמתנפצות אל מול המציאות הקשה של הפלייאוף. במאי 2026, הסדרה הזו קיבלה, אולי, את הסיומת הכואבת ביותר שלה. ה"סוויפ" שספגה מניו יורק בתוצאה 0–4 לא היה סתם הפסד, אלא הצהרה על מבוי סתום מערכתי.
מה השתבש בסדרה הזו?
גורם המפתח היה הכושר הגופני של ג'ואל אמביד. ההיעדרות מהמשחק השני בשל פציעה בקרסול והנוקשות הכללית בתנועותיו שללו מהסיקסרס את עוגן ההגנה המרכזי שלהם. כאשר המנהיג שלכם אינו מסוגל לשלוט באזור הצבע, כל מערך ההגנה קורס כמו מגדל קלפים. טום ת'יבודו ניצל זאת במומחיות.
הניקס לא רק ניצחו — הם הציגו עליונות טקטית על יריבתם. המשחק הרביעי והמכריע הפך למופע של קליעות מחוץ לקשת. 25 שלשות מוצלחות אינן עניין של מזל, אלא תוצאה של הנעת כדור מושלמת וניצול של רוטציות איטיות מצד פילדלפיה. בזמן שטייריס מקסי ניסה להציל את המצב לבדו, ניו יורק שיחקה כדורסל של העתיד: מהיר, אתלטי וחסר רחמים.
אזכור מיוחד מגיע למיילס מקברייד. לאחר שעלה בחמישייה במקומו של אנונובי הפצוע, הוא קלע 7 שלשות במשחק הרביעי. זהו בדיוק עומק הסגל שחסר לסיקסרס באופן קטסטרופלי.
כעת ניצבת הנהלת ה-76 בפני שאלה קיומית. האם כדאי להמשיך לבנות את הקבוצה סביב סנטר שנוטה להיפצע, בזמן שה-NBA המודרנית טסה קדימה במהירויות על-קוליות? החיכוכים בין אמביד להנהלה, שלוחשים עליהם יותר ויותר במסדרונות, רומזים על שינויים גדולים.
בטווח הארוך, הקריסה הזו עשויה להוות זרז לרענון המיוחל. לעיתים, כדי לבנות משהו יציב באמת, צריך קודם כל לפנות לחלוטין את השטח מהמבנים הישנים.
האם אוהדי פילדלפיה מוכנים ל"תהליך" חדש, או שמא האשראי שניתן לאסטרטגיה הזו מוצה לחלוטין?
