נובאק ג'וקוביץ' שוב הניף את הגביע ב-China Open, והפעם הניצחון הגיע לא רק בזכות שליטה טכנית, אלא גם בזכות עקשנות, כשהגוף כבר לא תמיד נשמע לו. בגמר מול אלכס דה מינאור ניצח הסרבי במערכה הראשונה בשובר שוויון, ובשנייה פרש האוסטרלי בגלל פציעה — התוצאה 7-6(3), 0-1. עבור האלוף בן ה-39 זה התואר ה-102 בקריירה והשביעי בבייג'ינג, שם הוא נותר בלתי מנוצח כבר 34 משחקים ברציפות.
בייג'ינג הפכה זה מכבר עבור ג'וקוביץ' לא רק לטורניר, אלא למקום של חזרה לעצמו. לאחר הפסקה של אחת עשרה שנים הוא שב לכאן במעמד של ותיק שיודע את מחירה של כל תנועה. ברבע הגמר הוא הפסיד את המערכה הראשונה לאלכסנדר זברב, אך הפך את המגמה וניצח בשתיים הבאות. תפניות כאלה מעידות לא על מקריות, אלא על היכולת לקרוא את המשחק ואת עצמו ברגעים שבהם יריבים צעירים מהמרים על עייפותו של היריב.
עונת 2026 הייתה עבור ג'וקוביץ' לא פשוטה: בעיות בריאות ומגבלות פיזיות. אף על פי כן הוא סיים אותה עם תואר — זה כבר ה-21 ברציפות. אין זה רק נתון סטטיסטי, אלא הוכחה שבטניס הניסיון והפסיכולוגיה מכריעים לעיתים קרובות יותר מכוח גולמי. כמו בשחמט, שבו החוש העמדתי של שחקן מנוסה גובר על התוקפנות של שחקן מתחיל.
הגמר היה המחשה חיה לכך: דה מינאור, שהגיע למשחק המכריע לאחר פרישת יריבו בחצי הגמר, לא הצליח להמשיך. ג'וקוביץ', לעומתו, שמר על ריכוז גם במפגש חלקי. רגעים כאלה מראים עד כמה חשוב לדעת להמתין להזדמנות ולא לאבד את הפוקוס כשהנסיבות מתגלגלות אחרת.
הניצחון בבייג'ינג אינו רק ניצחון אישי. הוא מזכיר שבספורט הגדול הקריירה אינה מסתיימת בגיל 30, אם הספורטאי שומר על משמעת ומוטיבציה. עבור האוהדים זה אות: הגיל אינו גזר דין, ולעיתים אף יתרון, כשלזכותו אלפי משחקים ויכולת להפיק לקחים מהפסדים.
ג'וקוביץ' הוכיח שוב שבייג'ינג נותרת עבורו מקום מוצלח, שבו המציאות לעיתים מפנה מקום לרצון להניף את הגביע. בהמשך מחכים אתגרים חדשים, אך הרצף הזה של 34 ניצחונות כבר נכתב בהיסטוריה כדוגמה לאופן שבו ניסיון ואופי מאפשרים להישאר בפסגה זמן רב מהמצופה.
