איי'ג'ה וילסון מ-Las Vegas Aces זכתה בפעם השלישית ברציפות בתואר שחקנית השנה מטעם Associated Press — מקרה חסר תקדים בתולדות ה-WNBA. היא קיבלה 15 מתוך 17 מקומות ראשונים בהצבעה של פאנל התקשורת הלאומי, והשאירה מאחור את אוליביה מיילס מ-Minnesota Lynx, וכן את קייטלין קלארק וקלסי מיטשל מ-Indiana Fever.
זהו כבר הפרס הרביעי של AP עבור וילסון, והיא עקפה את בריאנה סטיוארט במספר התארים הללו מאז היווסדם בשנת 2016. בעונת 2026 היא שוב הובילה את הליגה בנקודות — 26.2 למשחק עם כמעט 53 אחוזי קליעה מהשדה, והוסיפה 9.4 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים — שיא אישי שלה — ו-1.9 חסימות.
מאחורי הקלעים של הסטטיסטיקה הזו מסתתרת לא רק עליונות פיזית, אלא שילוב נדיר של מנהיגות ויכולת הסתגלות. וילסון לא רק צוברת נקודות — היא בונה מחדש את משחק הקבוצה סביבה כאשר היריבות משנות את מערכי ההגנה, ובמקביל נשארת העוגן המרכזי עבור חברותיה לקבוצה ברגעים שבהם הלחץ על התוצאה מגיע לשיא.
במקביל להצלחתה, אנג'ל ריז מ-Atlanta Dream הפכה לראשונה בקריירה לשחקנית ההגנה הטובה ביותר של השנה מטעם AP, ונטלה את התואר הזה מווילסון, שהחזיקה בו בשלוש מארבע העונות הקודמות. זה מזכיר כיצד בשחמט מהלך חזק אחד של היריב מאלץ את האלוף לבחון מחדש את כל האסטרטגיה, ולא רק לחזור על מהלכים מוכחים.
וילסון היא כעת המועמדת המובילה גם לתואר ה-MVP הרשמי של ה-WNBA בפעם השלישית ברציפות. הקריירה שלה כבר מעלה את השאלה היכן עובר הגבול בין גאונות אישית ליתרון מערכתי של ליגה שבה הולכת וגדלה עומק הסגל והתחרות על כל עמדה.
התואר הרביעי של AP וה-MVP החמישי הפוטנציאלי בקריירה מלמדים: ב-WNBA עידן וילסון אינו שיא זמני, אלא נורמה חדשה שייקח לאחרות זמן רב להדביק.
