ארבעה משתמשים מחליפים פוטונים מסובכים דרך שישה ערוצים זוגיים למרחק של 20 ק"מ, ואף אחד מהם אינו נותן אמון במכשירי המדידה — והתוצאה בכל זאת מאשרת קשר קוונטי אמיתי.
קבוצה סינית בראשות חֶה לוּ יישמה באופן ניסיוני אימות וקביעה כמותית של שזירה בלתי תלויה במכשיר המדידה ברשת קוונטית של time-bin בעלת קישוריות מלאה. החוקרים השתמשו במקור רוחב-פס על ליתיום ניובאט ממוּקְטב מחזורית על מבודד ובריבוב גלים צפוף כדי לחלק את כל ששת ערוצי השזירה הזוגיים בין ארבעה משתמשים דרך סיב אופטי באורך 20 ק"מ. מצבי הקלט המהימנים קודדו בדרגת החופש של הקיטוב של אותם פוטונים שנשאו את שזירת ה-time-bin — הדבר איפשר להסתפק בלי פוטונים נוספים וללא ייצוב אקטיבי של קווים ארוכים.
עדים רגילים לשזירה עלולים לטעות אם מכשירי המדידה אינם מהימנים. כאן לעומת זאת המדידות בוצעו באופן בלתי תלוי במכשירים: קידוד הקיטוב שימש כ"אמת מידה פנימית" מעין זו, שאינה תלויה באופן שבו הגלאים קולטים את הפוטונים. תארו לעצמכם מאזניים שאת קריאתם אפשר לזייף — אבל אתם בכל זאת יודעים את המשקל המדויק, מפני ששִׁכְלַלְתֶּם מראש אמת מידה ידועה ישירות בתוך העצם הנמדד.
כל ששת הקשרים הראו ערכים שליליים של עד ה-MDI, החורגים מסף הפרדות ביותר ממאה סטיות תקן. השזירה נשמרה ללא תיקון פאזה אקטיבי בסיב, מה שמפשט את ההרחבה.
התוצאות, שפורסמו ב-Physical Review Letters ב-30 בספטמבר 2026, מציגות דרך מעשית לאפיון מהימן של שזירה ברשתות גדולות, שבהן מכשירי המדידה עלולים להיות חשופים לפגיעה.
כעת רשתות קוונטיות יכולות לגדול בלי לדרוש אמון מוחלט בכל גלאי על הקו.
