במעבדה של NIST בבולדר, קולורדו, שני מאמתים המרוחקים זה מזה 195 מטרים שלחו פוטונים שזורים אל המיקום המשוער של התקן שלישי. מדידות הקיטוב, שבוצעו לפי הוראות אקראיות, חזרו בדיוק בזמן, והקורלציות עברו את מבחן בל המחמיר ללא פרצות. הצוות בראשות כריסטר שאלם ועמנואל קניל הראה שההתקן אכן נמצא בדיוק במקום המוצהר, ושום זיוף קלאסי לא היה יכול לשחזר את התוצאה.
הניסוי, שפורסם ב-18 בנובמבר 2026 בכתב העת Nature, היה ההדגמה המלאה הראשונה של אימות קוונטי של מיקום שאינו תלוי בהתקן. המאמתים יצרו זוגות של פוטונים שזורים, אחד השאירו אצלם ואת השני שלחו למוכיח. ביטים אקראיים שהגיעו בו-זמנית הכתיבו כיצד בדיוק למדוד את הקיטוב. תשובות המוכיח הושוו למדידות של המאמתים עצמם, וזמן התגובה נרשם בדיוק עד למהירות האור.
השזירה כאן פועלת כקשר בלתי ניתן לניתוק: מדידה של פוטון אחד קובעת מיד את מצבו של השני, ללא תלות במרחק. אילו ניסה המוכיח להעתיק או להעביר מידע לשותפים, עקרון אי-השכפול היה הורס את הקורלציות, ומבחן בל היה נכשל. התקנים קלאסיים אינם יכולים לחקות קורלציות כאלה בלי להפר את המגבלות היחסותיות.
התוצאה עלתה על הפרוטוקולים הקלאסיים הטובים ביותר: הלוקליזציה בממד אחד התבררה כמדויקת פי 2.47, ונפח הלוקליזציה קטן פי 4.53 באותם עיכובים. כל תקלה בחומרה או ניסיון מניפולציה התגלו מיד בכשל של מבחן בל. הפרוטוקול עמיד בפני אובדנים ואינו דורש אמון בציוד הקוונטי של המוכיח.
הדבר סולל את הדרך לפרוטוקולי אימות שבהם הגישה למערכת אפשרית רק ממקום פיזי מוגדר בהחלט — בנק, מרכז נתונים או מתקן תשתית קריטית. התקפות מרחוק, פישינג וזיוף זהות מאבדים את משמעותם, משום שהמיקום הופך לחלק מהוכחה קריפטוגרפית.
הטכנולוגיות של NIST — גלאי פוטון בודד מוליכי-על ומקורות יעילים של זוגות שזורים — איפשרו את הניסוי. יישום מלא ברשתות אמיתיות ידרוש עוד עשור של פיתוח ערוצי תקשורת קוונטיים, אך היסוד כבר הונח.
הביטחון הדיגיטלי יכול מעתה להישען לא רק על אלגוריתמים, אלא גם על חוקי הפיזיקה היסודיים הקשורים לנקודה מסוימת במרחב.

