נראה היה שהכבידה דורשת חופש מוחלט כדי ליצור שזירה קוונטית בין חלקיקים. מחקר חדש מפריך מגבלה זו: הפרוטוקולים פועלים גם במערכות המעוגנות בחוזקה, כגון ננו-צינורות פחמן, תוך שמירה על פאזת השזירה עם תיקונים קטנים בלבד.
קבוצת חוקרים פרסמה את התוצאות ב-28 בספטמבר 2026 בכתב עת שפיט של האגודה האמריקאית לפיזיקה. המדענים מידלו וניתחו את התנהגותם של שני גופים מסיביים שהוכנסו לננו-צינורות, שבהם אילוצים מכניים אינם מאפשרים נפילה חופשית. במקום זאת, האינטראקציה הכבידתית יצרה שזירה, והפאזה נשמרה עם תיקונים שאינם עולים על אחוזים ספורים.
שזירה כאן היא מצב שבו מדידה של חלקיק אחד קובעת באופן מיידי את מצבו של האחר, ללא תלות במרחק. בננו-צינורות הדבר דומה לשני רקדנים הקשורים בחוטים בלתי נראים: גם אם תנועותיהם מוגבלות על ידי קירות האולם, הקצב נשאר מסונכרן, ורק נטרד קלות מדחיפות המעקות.
הניסוי מרחיב את אפשרויות הבדיקה של הטבע הקוונטי של הכבידה. בעבר נדרשו לבדיקות כאלה תנאי חוסר משקל או נפילה חופשית, כמו במשימות חלל. כעת די במתקני מעבדה עם ננו-מבנים, מה שהופך את הבדיקה לנגישה יותר ולניתנת לשחזור.
התוצאות, שפורסמו בכתב העת השפיט של APS ב-28 בספטמבר 2026, מראות שתיקונים קטנים אינם הורסים את האפקט אלא רק מדייקים אותו. הדבר סולל את הדרך לניסויים יבשתיים, שבהם הכבידה מפגינה תכונות קוונטיות ללא תשתית מורכבת.
לפיכך, הכבידה הקוונטית מתקרבת למעבדה היומיומית, ואינה נותרת נחלתן של תחנות מסלוליות בלבד.
