לאחר יותר מ-160 שנות חפירות בטרויה, מצאו סוף סוף הארכיאולוגים את מה שכל כך היה חסר בין החומות, הנשקים והאוצרות: שבר של חליל עצם בן כ-2800 שנים. הממצא נמצא בשכבה מהתקופה הארכאית, בערך המאה השמינית לפני הספירה, והוא הכלי המוזיקלי המזוהה הראשון בכל תולדות המחקר של העיר העתיקה בטורקיה של ימינו.
את החפירות מובילה קבוצה בראשות הפרופסור ריוסטם אסלאן, בתמיכת משרד התרבות והתיירות של טורקיה ובמסגרת הפרויקט "מורשת למען העתיד". השר מהמט נורי ארסוי הודיע על הממצא וציין כי החליל מספק הוכחה ארכיאולוגית ישירה לתרבות המוזיקלית של טרויה. עד כה ידעו על מוזיקה בעיר רק מטקסטים עתיקים וממצאים באזורים אחרים של אנטוליה, שבהם ליוותה המוזיקה טקסים, אסיפות ציבוריות וחיי יום-יום.
החליל נשמר באופן חלקי — שרד החלק העליון, שהיה מחובר לגוף הכלי. הדבר מאפשר לחוקרים לחקור את המבנה ואת אופן הנגינה האפשרי, אם כי סוג הכלי המדויק טרם נקבע. לדברי הארכיאולוגים, ממצאים כאלה נדירים, משום שחומרים אורגניים משתמרים היטב רק לעיתים נדירות, וכלי נשיפה מאותה תקופה נעשו לעיתים קרובות מעצם או מקנה.
מעניין שהחליל מתוארך בקירוב לאותה תקופה שבה, לדעת חוקרים רבים, יצר הומרוס את "איליאדה" ו"אודיסאה". שכבות טרויה מראות שלאחר תקופת הברונזה עברה העיר תקופות של שממה, אך בתקופה הארכאית התיישבו בה שוב אנשים — כנראה יוונים. החליל שייך בדיוק לקהילה החדשה הזו ומזכיר: אפילו בעיר שהתפרסמה במלחמות ובאפוס, נשמעה מוזיקה.
ליד החליל נמצא ראש של צלמית אנתרופומורפית בן כ-4500 שנים מתקופת הברונזה הקדומה של טרויה השנייה. בין שני הממצאים מפרידות כמעט 1700 שנים, אך יחד הם מדגישים את הרציפות של החיים התרבותיים במקום הזה. המוזיקה, כמו הצלמיות הפולחניות, הייתה חלק מחוויית האדם שאינה נעלמת גם מתחת לשכבות האדמה.
כמו בפתגם הישן, "היכן שנשמע החליל, שם גם הנשמה חיה" — הממצא בטרויה מראה שמאחורי החומות האגדיות חיו אנשים רגילים, שעבורם המנגינה הייתה חשובה לא פחות מההגנה או מהמסחר. הכלי מוסיף נגיעה חיה לתמונה של העולם העתיק, שבו המוזיקה חיברה בין דורות ועזרה לבטא שמחה, אבל ואמונה.
כעת יש לחוקרים חפץ ממשי לחקר המסורות המוזיקליות של טרויה, שיוסיף על התיאורים על הכדים והאזכורים בטקסטים.
