בתחילת נובמבר 2026 הופיע פרופסור אבי לֶבּ מהרווארד בשידור התוכנית של טים פול. השיחה יצאה רחבה ונמשכה כמעט שעתיים. המדען, העומד בראש פרויקט Galileo וחבר במועצה המייעצת המדעית בנושא UAP, דיבר על מה שבדרך כלל נשאר בשולי הדיונים האקדמיים: על תופעות אנומליות בלתי מזוהות, על נוכחות אפשרית של טכנולוגיות חוצניות, על טיבם של החומר האפל, על גבולות תורת הכבידה של איינשטיין, על מסעות בזמן ועל השאלה החשובה מכולן — האם אנחנו לבד ביקום.
לֶבּ פתח בתצפית פשוטה. הפנטגון וקהילת המודיעין כבר מכירים בגלוי בקיומם של עצמים שאין להזדהותם. מבחינתו זהו אות: הגיע הזמן לעבור מסיפורים לאיסוף ראיות. השיטה המדעית, לדעתו, מסוגלת לגשר על הפער בין אלה המאמינים בחוצנים לבין אלה השוללים כל אנומליה. כל תוצאה תהיה בעלת ערך. אם יתברר שהעצמים הם טכנולוגיות ארציות של יריבים, מדובר בשאלה של ביטחון לאומי. אם ולו חלק קטן מהם הוא ממוצא חוצני — האנושות תיתקל בתגלית המשמעותית ביותר בתולדותיה ותקבל תשובה ישירה לפרדוקס פרמי.
מסקרנות במיוחד נשמעות ההשערות מדוע ייתכן שאיננו מבחינים בנוכחותם של "שכנים". טלסקופים מודרניים מתקשים לראות עצמים בגודל מגרש כדורגל במרחק מכדור הארץ עד השמש. מכשירים הנעים במהירות גבוהה מותירים בתמונות רק פסים חלשים, שאסטרונומים נוטים לראות בהם רעש. אך קיימת גם אפשרות רדיקלית יותר. כ-84 אחוזים מהחומר ביקום הם חומר אפל. אנו יודעים עליו רק בזכות השפעתו הכבידתית. לֶבּ מניח שהחומר האפל מסוגל ליצור מבנים משל עצמו — "כוכבי לכת אפלים" ואף ציוויליזציות, המקיימות אינטראקציה עם החומר הרגיל אך ורק דרך הכבידה. הספינות שלהם, בתיאוריה, היו יכולות לעבור דרך כדור הארץ ואף דרך השמש, ולהישאר בלתי נראות למכשירינו.
דווקא כאן מגיעה השיחה לתורת הכבידה. תורת היחסות הכללית של איינשטיין נבחנה היטב בתנאי תאוצה גבוהה, אך במשטר של תאוצות קוסמיות חלשות מאוד דיוקה נותר בסימן שאלה. ייתכן שהחומר האפל והאנרגיה האפלה הם רק "רוחות רפאים" הנובעות מחוסר השלמות של המודל הנוכחי. זהו רעיון לא פופולרי, אך היעדר גילוי ישיר של חלקיקי חומר אפל מותיר מקום לספקות.
לֶבּ מרחיק לכת עוד יותר כשדן במסה שלילית. אילו ניתן היה להשיגה, אפשר היה לנטרל את כוח המשיכה. מטען שימושי בצירוף מסה שלילית שווה בגודלה פשוט היה "צף" מעלה מכוח הכבידה של כדור הארץ בלי דלק. הדבר היה משנה מן היסוד את הגישה לטיסות חלל. יתרה מזו, מסה שלילית פותחת דרך למכונות זמן ולמנהרות תולעת ברמה הרעיונית. פיזיקאים רבים רואים חומר כזה כבלתי אפשרי בשל סתירות עם מכניקת הקוונטים. אך מפגש עם ציוויליזציה מפותחת יותר עשוי להעניק תשובה שעדיין אין לנו במעבדותינו.
לֶבּ מדגיש גם את מוגבלות דמיוננו. אנו נוטים לתאר חוצנים כדומים לעצמנו, בעוד שתבונה המסוגלת לגבור על מרחקים בין-כוכביים תפעל כמעט בוודאות ברמה שונה לחלוטין — קרוב לוודאי כמערכות מלאכותיות המשכפלות את עצמן. הבינה המלאכותית המודרנית מתאמנת אך ורק על נתונים ארציים. תבונה עליונה חוצנית הייתה עשויה לפעול בידע שעדיין אינו נגיש לנו.
השיחה כולה חדורה בנכונות שקטה להביט אל הלא-נודע. לֶבּ אינו טוען שספינות חוצניות כבר נמצאות כאן ואינו מציע תשובות מוכנות. הוא רק מראה כמה "כתמים לבנים" נותרו בתמונת העולם שלנו — מטיבם של רוב החומר ביקום ועד לעקבות אפשריים של טכנולוגיות שאיננו יודעים לזהות עדיין. והוא מזמין להתייחס לחורים הללו לא בפחד או בהכחשה, אלא בסקרנות מחקרית. שכן דווקא במקום שבו התיאוריות המוכרות מתחילות להיכשל, שם לרוב מתחילות התגליות האמיתיות.
