במחוז גואנגדונג שבסין, שבו יערות טרופיים גובלים בדלתות נהרות ובמימי החוף, ממשיכים יותר מאלף מיני בעלי חיים לחיות זה לצד זה עם בנייה צפופה ואזורי תעשייה. שטח זה, השוכן על חוג הסרטן, חדל זה מכבר להיות חגורה צחיחה אופיינית: כאן השתמרו מערכות אקולוגיות לחות, שבהן נפגשים מינים שאינם מוכרים בשום מקום אחר.
המחוז נותר אחד האזורים התוססים ביותר בסין. בו חיים למעלה מ-126 מיליון בני אדם, והערים והמפעלים משנים במהירות את פני הנוף. אף על פי כן, לפי נתוני תצפיות מקומיות, בעלי חיים רבים לא רק שורדים אלא מוצאים נישות חדשות — משולי המטרופולינים ועד מסדרונות ירוקים לאורך הנהרות.
כיצד בדיוק מתרחשת שכנות כזו מוצג בסרט תיעודי של ה-BBC. הסרט מפנה את תשומת הלב לכך שדיירים נדירים של היערות הטרופיים והדלתות מסתגלים לנוכחות האדם, תוך שימוש באיים ירוקים ובשטחים מוגנים. המנגנונים המדויקים של דו-קיום זה נחקרים, אך כבר ברור: ללא אמצעים מיוחדים לשימור השטחים הירוקים ולפיקוח על הבנייה, היה המאזן עלול להיפגע.
דוגמאות מעין אלה מזכירות שגם בפינות המאוכלסות ביותר של כדור הארץ הטבע מסוגל לשמור על מגוון, אם מניחים לו מרחב וזמן להסתגל. בגואנגדונג הדבר בא לידי ביטוי בצורה בולטת במיוחד: מינים אנדמיים ממשיכים להימצא לצד מחלפי תחבורה ומפעלים, כאילו מזכירים את גמישותן של מערכות החיים.
התצפיות על המחוז מראות עד כמה חשוב לתכנן את הפיתוח תוך התחשבות במערכות האקולוגיות הקיימות — מיצירת אזורי חיץ ועד לניטור אוכלוסיות. גישות כאלה מאפשרות לא רק לשמר מינים אלא גם לקיים קשרים אקולוגיים, אשר בסופו של דבר משפיעים על איכות חייהם של בני האדם.
