באוגוסט 2026 החלו חברות תעופה בשינויי ניסיון בנתיבים טרנס-אטלנטיים, במטרה לצמצם את היווצרותם של עקבות התעבות – אותם פסים לבנים בשמיים, אשר על פי מחקרים תורמים תרומה משמעותית להתחממות הגלובלית.
עקבות התעבות נוצרים כאשר גזי פליטה ממנועים מתעבים בתנאים מסוימים לגבישי קרח. עננים אלו לוכדים חום באטמוספירה, והשפעתם על האקלים, לפי הערכות מדענים, דומה לפליטות פחמן דו-חמצני מתעופה. שינוי גובה או סטייה קלה מהנתיב מאפשרים להימנע מאזורים שבהם העקבות נשמרים זמן רב יותר.
התוצאות הראשונות של הניסויים מראות שאפילו התאמות קלות – בטווח של 1–2 מעלות בקו רוחב או 300–600 מטרים בגובה – מסוגלות לצמצם את היווצרות העקבות העמידים ב-50–70 אחוזים בטיסות מסוימות. יחד עם זאת, צריכת הדלק הנוספת נותרת מינימלית, שכן הסטיות אינן גדולות.
משתתפי הפרויקט מציינים כי האתגר המרכזי הוא חיזוי מדויק של תנאים אטמוספריים. מודלים מטאורולוגיים משלבים כעת נתונים על לחות וטמפרטורה בשכבות שונות, כדי שטייסים ופקחי טיסה יקבלו המלצות בזמן אמת. הדבר דורש שיתוף פעולה הדוק בין חברות תעופה, שירותים מטאורולוגיים וגופים רגולטוריים.
עבור הנוסעים, שינויים כאלה אינם מורגשים עדיין: זמן הטיסה מתארך בממוצע בכמה דקות, ומחירי הכרטיסים אינם מתייקרים. עם זאת, בטווח הארוך צעדים דומים עשויים להפוך לחלק מתקנים מחייבים, אם יעילותם תאושר בקנה מידה רחב יותר.
הניסוי מדגיש כי פתרונות אקלימיים בתעופה אינם דורשים תמיד פריצות דרך טכנולוגיות רדיקליות – לעיתים מספיק לחשוב מחדש על נתיבים מוכרים.
