אמנות הצעדים הקטנים של החאלאוָה הוויברציונית

❓שאלה:
לי, הסבר לי בבקשה: אני מנסה לדמיין לעצמי ששאלה חשובה נפתרה עבורי, אבל… ייתכן שאיני מצליח לקבל את העובדה שהתוצאה תגיע אליי "על חאלאווה", שהרי איני נוקט לשם כך פעולות גלובליות. בפנים יש רצון לפעול בכיוון הזה, למשל הקשר: עבודה-פעילות-תוצאה. ואילו אפשרות להקדיש זמן מלא לעבודה אין לי כרגע — יש ילדים, שעליהם הולך כל תשומת הלב. אם לומר זאת במונחים מותנים, כל מה שבא בלי השתתפותי… אין עבודה — אין כסף. אין פעולות בכיוון הזה — אין תוצאה. איני מצליח להבין איך לעבור את הרגע הזה?
❗️תשובה של לי:
ראשית, את כל התוצאות אנחנו מקבלים ויברציונית. מה שבמונחים שלך נשמע כ"אנחנו תמיד מקבלים הכול על חאלאווה". אחרת בלתי אפשרית לא מנקודת המבט של הפיזיקה ולא מנקודת המבט של ההיגיון… אבל כיוון שאנשים כלל אינם משתמשים בהיגיון, אלא נעזרים במערכות אמונות בלתי הגיוניות, נדמה להם שנדרשים מאמץ ומתח כדי להגיע לתוצאה. כלומר, אנשים דווקא נוטים להתגונן באי-היגיון מפני השפע, תוך שימוש בכל עוצמתו של הבורא. כך פועלת האשליה.
כלומר, אותו סבל, מתח, ייסור הנפש והגוף שאנשים יוצרים לעצמם — הוא תוצאה של מאבק נגד השפע. והגיוני שאחרי שנים ארוכות של מאבק רבים אינם מקבלים שפע — שהרי המאמצים שלהם במאבק גלויים לעין. ואילו את מה שהם מכנים "מאבק למען התוצאה" — דווקא כאן בדיוק נצפית היעדרות ההיגיון.
שנית, כל עוד אתה משתמש במערכת אמונות "סובלת", אינך יכול לכוון אותה ל"קבלת חאלאווה". היא לא תעזור לך ככלי. זה כמו לנסר עץ בגרזן. לכאורה "כלי לעבודה עם עץ", אבל ההיגיון של השימוש בו שונה מזה של משור. לכן אין טעם לקפוץ מההיגיון של "עבודה = כסף" אל הרעיון של "חאלאווה" — אכזבה מהירה רק תחזק את ההיגיון הקודם ותזרוק אותך אחורה.
לכן התחל בצעדים קטנים, האפשריים עבורך בזמן-מקום הנוכחי. שכנע את השכל, הגע להסכמה עם השכל, הראה לשכל את ההיגיון של אמונות משתלמות יותר. ורק אחר כך התחל להאיץ בהדרגה.
צעדים קטנים — אלו דוגמאות אישיות מוחשיות לאופן שבו אתה בורא דברים פשוטים. איזו זוטות. משהו שלא נדמה לך כ"חאלאווה", אלא יותר כ"תעלול קטן" או "קונדס של סינכרוניות". משהו פשוט מאוד, כמו התבוננות בעלילות בחיים שהקדשת להן תשומת לב מרוכזת. דברים כאלה יכולים להיות, למשל, התגשמות אצל השכנים מחר של מה שהמצאת לעצמך היום. ובמקום קנאה, אתה מציין — "אה, המחשבות שלי מתגשמות באירועים". השכל מפספס בקלות רבה מאוד "צירופי מקרים" כאלה. אבל בהתבוננות בהם, אתה מרגיל את השכל במהירות רבה לצפות להתאמה בכל דבר.
ואפילו אם השכל שלך עקשן מאוד, במוקדם או במאוחר הוא יסכים שכיוון שכבר ציידת את כל השכנים בכל הדימויים שלך, אפשר להרשות גם לעצמך משהו. וכבר כשהשכל יסכים, או אז הוא (השכל) יאהב ליצור "חאלאווה" לעצמו. או אז התהליך ילך כסופה — תשיג לעצמך על חאלאווה מה שתרצה בכל גודל.