כשהאמונה תוחלף בידיעה
❓שאלה:
אני מחזיקה את התדר: מעניין איך היקום יגשים את חיי המאושרים והמלאי שמחה? ממש שמחה כל יום, אושר, שפע. ממmmm...
אני מרשה ליקום ליצור ולהגשים זאת. אני אוהבת את מצב הסקרנות והציפייה לנס מופלא. אבל אי שם עמוק בפנים יש תולעת (מגעילה): פתאום יעשו אותי איזו מאושרת. גם להם הרי שמח כל יום. טיפשי, כמובן, אבל איך את התולעת הזאת...
❗️תשובה lee:
אתם מעמידים אמונה מול ידיעה. וידיעה תמיד חזקה יותר. הידיעה הנוכחית שלכם היא "יש אושר בעולם החיצוני". האמונה הנוכחית שלכם היא "אני מאמינה שלתדרים שלי יש כוח יצירה".
כאשר יהיה ההפך, אז הידיעה שלכם על הכוח האמיתי שלכם תגשים את חלומותיכם באופן מיידי. ואמונה לא תידרש לכם במיוחד כדי להגשימם. אלא אם כן יעניין אתכם להאמין במשהו רחב יותר.
אבל לעת עתה מוטב להפוך את האמונה הנוכחית לידיעה ללא תנאי – בכוונה לצפות בפרטי התהליך בכל אירוע של היום.
אומרים לי לפעמים שאני חוזר על נושאי הוובינרים… אבל כאן פועלת ההיגיון של הספירלה – אנחנו עוברים שלב אחר שלב כדי שהידיעה דווקא תהפוך לבסיס. זה אכן נוצר באמצעות יצירת תודעה חדשה. מה שאינו מתגלגל לאחור, מפני שצעד אחר צעד הוא יוצר את הידיעה ממש. מדובר прежде всего בידיעה של העצמי – כל שלב של תודעה בספירלה מעלה גבוה יותר ומרחיק מן האמונה בחיצוני, שלכאורה מעצב את הפנימי.
האמונה הזאת בנויה על "ידיעה" כניסיון שנוצר בפרדיגמה של חברה עבדית. כאן המילה "עבדית" פירושה – תלות מוחלטת בחיצוני ללא כל חופש רצון. חברה כזאת הייתה, והיא יצרה אשליה של ידיעות. כעת אנחנו יוצאים מן האשליה הזאת אל הידיעה על העצמי.
אם כן, כשאתם יודעים את העצמי, אינכם טורחים כלל ליצור, אתם נהנים מן החיים בכל רגע. אינכם צריכים "להחזיק תדרים", אתם רוחצים באקסטזה של התגשמותם.
