הדקה השמינית, ו"נאפולי" כבר ביתרון. רחמאני מסיים את ההגשה לאחר בעיטה לקורה — פתיחה קלאסית לקבוצה שרגילה לשלוט. אבל כעבור חמש עשרה דקות הכול השתנה: מסירה רופפת של פוליטאנו, ומיקאוטאדזה יוצא אחד על אחד. שני שערים בשלוש דקות — ו"ויאריאל" לא רק השוותה, אלא השתלטה על היוזמה.
המשחק ב"אסטדיו דה לה סרמיקה" הראה לא רק פער במימוש ההזדמנויות, אלא בעיה עמוקה של "נאפולי" בהדרכת אלגרי. הקבוצה, שהוציאה עשרות מיליונים על דה בריינה והיילונד, שוב מעדה בגלל אובדן ריכוז אלמנטרי. פוליטאנו, שחקן אגף מנוסה, עשה טעות שבליגת האלופות נענשת מיד. זו אינה מקריות, אלא סימפטום: בכדורגל הגדול טעויות קטנות עולות ביוקר.
"ויאריאל" תחת אינייגו פרס פעלה כמנגנון מתואם. ההתקפות המתפרצות היו חדות, והמגנים — ממושמעים. מוריניו הבקיע מרחוק, והוכיח שהצוללת הצהובה יודעת לנצל שטח כשהמתחרה מאבדת כושר. אולוואסיי, שנכנס כמחליף, שם את נקודת הסיום בסיום — דוגמה טיפוסית לעומק הסגל שחסר לעיתים קרובות לקבוצות הגדולות.
ההיבט הפסיכולוגי הוא המכריע כאן. "נאפולי" פתחה בביטחון, אבל אחרי השער הראשון שספגה הקבוצה כאילו התכווצה. היילונד בעט לקורה, דה בריינה לא מצא מסירות מדויקות. אלגרי, הידוע בקשיחותו הטקטית, לא הצליח לארגן מחדש את המשחק במהירות. לעומת זאת, "ויאריאל" שמרה על קור רוח, וניצלה כל טעות של האיטלקים.
בעסקי הכדורגל ניצחונות כאלה הם לא רק שלוש נקודות. עבור "ויאריאל" זה סיכוי לחזק את מעמדה בטבלה ולמשוך תשומת לב של נותני חסות. עבור "נאפולי" — זה אות שגם סגל כוכבים לא מבטיח יציבות, אם אין בקבוצה אחדות ויציבות מנטלית. טעות של שחקן אחד יכולה לעלות לכל הפרויקט.
המשחק הזה מזכיר פתגם ישן: "ניצוץ קטן מדליק שריפה גדולה". בכדורגל המודרני, שבו הפער בין הקבוצות מזערי, דווקא הפרטים מכריעים את התוצאה. "ויאריאל" הוכיחה שהתמדה ומשמעת יכולות להפוך אפילו את התרחיש הצפוי ביותר.
