הניצחון של אתלטיקו על לבאנטה (0:2) בסיודד דה ולנסיה נראה לא רק כתוצאה נוספת, אלא כאות: הקבוצה של דייגו סימאונה שוב מוכיחה שהיא יודעת להפוך משחקי חוץ קשים ליסוד של מנהיגות. שני שערים — של גראמאדו ושל ג'וליאנו סימאונה — והניצחון השביעי ברציפות בליגה העלו את המדרידאים למקום הראשון עם 28 נקודות.
היסטוריית העימותים עם לבאנטה תמיד הייתה לא פשוטה עבור אתלטיקו: במגרשה הביתי של הוולנסיאנים הרוחיבלאנקוס לעיתים קרובות איבדו נקודות או ספגו שערים מפתיעים. הפעם הכול התגלגל אחרת. כבר במחצית הראשונה ניצל גראמאדו טעות בהגנה והבקיע בבעיטה עוצמתית, ואחרי ההפסקה השלים ג'וליאנו מהלך קבוצתי אלגנטי בהשתתפות באאנה.
מבחינה טקטית אתלטיקו הראתה בגרות: אחרי פתיחה עצבנית הקבוצה השתלטה על המשחק, השתמשה ברוחב המגרש ובהתקפות מתפרצות. לבאנטה ניסתה ללחוץ בדקות הראשונות, אך עד מהרה אזלה כוחה. אובלאק שמר על שערו נקי, וסימאונה האב העלה את מאזן ניצחונותיו בלה ליגה ל-344 — והשווה את שיאו של לואיס אראגונס.
ראוי לציון במיוחד האופן שבו הקבוצה מנצלת את היכולות האישיות: גראמאדו באגף השמאלי הפך לנשק של ממש, וג'וליאנו הצעיר מוכיח שהוא יורש לא רק את שם המשפחה אלא גם את האופי. באאנה נותר יוצר מרכזי של ההתקפות — מסירותיו במחצית השנייה היו מכריעות.
התוצאה הזו אינה רק שלוש נקודות. היא מראה שאתלטיקו מסוגלת לשלב הגנה נוקשה עם יצירתיות בהתקפה, ושסימאונה ממשיך לבנות שושלת שבה כל משחק משרת מטרה ארוכת טווח. לפניהם — שבוע עם באיירן מינכן וברצלונה, והמנהיגות מעניקה יתרון מוסרי.
הניצחון בוולנסיה מזכיר: בכדורגל, התמדה ועבודה שיטתית לעיתים קרובות גוברות על כישרונות בודדים. אתלטיקו שוב מוכיחה שמנהיגות אינה מקרה, אלא הרגל.
