מה-23 ועד ה-26 ביוני 2026 מתקיים בלונדון הכנס הבינלאומי NIME 2026 (ממשקים חדשים להבעה מוזיקלית) — אחד האירועים המשמעותיים ביותר בעולם הטכנולוגיות המוזיקליות, המפגיש מוזיקאים, מהנדסים, מעצבים, אמנים וחוקרים מכל רחבי העולם.
בצומת שבין מדע, אמנות וטכנולוגיה, נידון כאן נושא שרק לפני כמה עשורים היה נשמע כמו מדע בדיוני:
מה ניתן להחשיב כיום ככלי נגינה?
במשך מאות שנים התשובה נראתה מובנת מאליה. כינור, פסנתר, חליל, תוף. אובייקטים פיזיים שיוצרים צליל בזכות מנגנוני הפקת צליל מוכרים.
אך הפרויקטים המוצגים ב-NIME 2026 מראים שהגבולות המוכרים משתנים במהירות.
כאן המוזיקה נולדת דרך תנועת הגוף, מחוות, מגע ואינטראקציה עם הסביבה הדיגיטלית. חוקרים יוצרים מערכות מוזיקליות לבישות, ממשקים מישושיים, סביבות צליל מרחביות ודרכים חדשות לאינטראקציה עם הצליל, המאפשרות לתפוס מוזיקה לא רק באמצעות השמיעה, אלא באמצעות הגוף כולו.
אחד הנושאים המרכזיים בכנס היה תפקידה של הבינה המלאכותית ביצירה המוזיקלית.
עם זאת, אין מדובר בהחלפת האדם במכונה.
להפך, בינה מלאכותית נתפסת יותר ויותר ככלי נגינה חדש — שותף לאלתור, דרך להרחבת היכולות היצירתיות ויצירת צורות חדשות של אינטראקציה בין אדם לטכנולוגיה.
מארגני NIME 2026 הם ה-Augmented Instruments Laboratory ב-Imperial College London וה-CHAOS Lab ב-Loughborough University London. בדיוק כאן מתעצב המרחב שבו נפגשים פרקטיקה מוזיקלית, הנדסה, עיצוב אינטראקציה, מדעי הקוגניציה ומחקרים על תפיסה אנושית.
אך ייתכן שהרוח של הכנס באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר לא בדוחות מדעיים, אלא בפרויקטים אמנותיים חיים.
אחת המשתתפות הבולטות ב-NIME 2026 הייתה האמנית הניסיונית וחוקרת הצליל EVICSHEN (ויקטוריה שן) מסן פרנסיסקו.
במיצגים שלה היא משתמשת בסינתיסייזרים מודולריים, בכלים אלקטרוניים שבנתה בעצמה, במיקרופוני מגע ובאובייקטים פיזיים שונים, והופכת את הצליל לחומר חי.
עבודותיה נמצאות על הגבול שבין מוזיקה, אקוסטיקה וחקר התפיסה. כאן הצליל מפסיק להיות רק מה שאנחנו שומעים. הוא הופך למה שניתן לחוש דרך רטט, מרחב, תנועה ונוכחות.
פרויקטים מסוג זה הם שעוזרים להבין מדוע המדע המוזיקלי המודרני מתעניין יותר ויותר לא רק ביצירת צלילים חדשים, אלא בתהליך התפיסה עצמו.
כיצד האדם תופס מוזיקה?
מדוע מקצבים מסוימים מעוררים תחושת רוגע, בעוד אחרים מעוררים מתח, ציפייה או השראה?
כיצד משפיע הצליל על הקשב, הזיכרון והמצב הרגשי?
כיום שאלות אלו נחקרות לא רק על ידי מוזיקאים, אלא גם על ידי מומחים בתחומי מדעי המוח, פסיכולוגיה של התפיסה, אקוסטיקה ועיצוב חוויית אנוש.
חלק מהפרויקטים ב-NIME מאפשרים לתפוס מוזיקה באמצעות רטט של הגוף. אחרים חוקרים צליל מרחבי, שבו המאזין אינו ניצב מול מקור המוזיקה, אלא בתוך סביבה קולית. פרויקטים נוספים הופכים מחוות ותנועות אנושיות למרכיבים של יצירה מוזיקלית בזמן אמת.
למעשה, המוזיקה חדלה בהדרגה להיות אובייקט להאזנה בלבד.
היא הופכת לצורת השתתפות.
המאזין הופך לשותף ליצירת החוויה.
במבט ראשון, כל זה קשור לטכנולוגיות של העתיד.
אך ככל שמעמיקים להכיר את הפרויקטים המוצגים, מתברר יותר ויותר: הטכנולוגיה אינה עומדת במרכז תשומת הלב.
במרכז תשומת הלב עומד האדם.
התפיסה שלו. היכולת שלו להרגיש. האינטראקציה שלו עם העולם דרך הצליל.
המוזיקה מגיעה אלינו בצורת רטטים, הנתפסים לא רק על ידי השמיעה, אלא על ידי המערכת החושית כולה של הגוף. מקצבים, גווני צליל ומבני תדרים שונים מסוגלים לעורר מצבים רגשיים ופיזיולוגיים מגוונים, ולהשפיע על הקשב, הזיכרון, מצב הרוח ותחושת החיבור לעולם הסובב אותנו.
ייתכן שזו הסיבה לכך שהמוזיקה נותרה אחת השפות העתיקות והאוניברסליות ביותר של האנושות.
היא מדברת אלינו ברמה שקדמה למילים. היא משקפת מצבים פנימיים. היא מסייעת לגלות מצבים חדשים. היא מתרגמת את מה שלא ניתן לביטוי לשפה נשמעת.
מה הוסיף האירוע הזה לצליל של כדור הארץ?
המוזיקה נותרה אחת התופעות הבודדות השייכות בו-זמנית לעולם האמנות, המדע והחוויה האנושית.
היא נולדת מתנודות פיזיקליות של האוויר, עוברת דרך מנגנוני תפיסה מורכבים של המוח והופכת לרגש, זיכרון, השראה או מצב פנימי.
במשך אלפי שנים האנושות יוצרת כלים חדשים כדי לבטא את מה שלא ניתן להעביר במילים. כיום, חוקרים עושים את הצעד הבא — הם לומדים לא רק את הכלים עצמם, אלא גם את הקשר שבין האדם, הגוף, המרחב והצליל.
וככל שאנו חוקרים לעומק את טבעו של הצליל, כך מתברר יותר:
מוזיקה אינה רק דרך לארגן רטטים.
זהו מרחב של תהודה בין האדם, העולם ומה שהוא מסוגל להרגיש בתוך עצמו. זוהי אחת הדרכים שבהן החיים מכירים את עצמם.
