קומדיה צרפתית «בין שמיים לארץ» / L’Âme idéale (2025) מתחילה ברעיון נועז למדי.
סרטים עם שם רוסי «בין שמיים לארץ» קיימים לא מעט, ולכן נבהיר מיד: מדובר בדיוק ב סרט צרפתי טרי משנת 2025 — קומדיה רומנטית L’Âme idéale (You Found Me).
אדם מת.
אבל הוא מסרב בתוקף להשלים עם העובדה הזאת.
נו כן, בסיס מצוין לקומדיה. אפשר למות מצחוק. 😆
אף שלמעשה הסרט ממש לא עוסק בצחוקים על המוות. זהו סיפור צרפתי מאוד — שקט, קליל ובו בזמן מעט עצוב, שבו הקומדיה שוכנת כל העת לצד המלודרמה, הדרמה והרהורים רציניים באופן מפתיע על החיים.
הגיבורה הראשית אלזה ניחנה במתנה מפוקפקת למדי מנקודת מבט של חיים שקטים: היא רואה ושומעת אנשים שמתו זה עתה.
הם עוד לא הספיקו להבין מה קרה. אחד כועס, אחר נאחז בחיים הקודמים, מישהו לא מצליח לעזוב את יקיריו, ואחר פשוט חייב לסיים משהו חשוב.
ואלזה הופכת עבורם למין מדריכה — היא עוזרת להם להשלים עם מה שקרה ולהמשיך הלאה.
אלא שרק בחיים האישיים של אלזה הכול לא כל כך פשוט. לא כל בן זוג מוכן להתקרב בשלווה לאדם שרואה ושומע מתים. בעיני מישהו זה מוזרות, בעיני אחר — חלק כבד מדי מעולמה, ואילו בעיניה של אלזה עצמה — עוד סיבה לכך שקרבה ניתנת לה בקושי רב מכפי שנדמה.
בדיוק משום כך הסרט הולך ונעשה עמוק הרבה יותר מכפי שנדמה בהתחלה.
הוא מחליף מצב רוח כל העת. זה עתה הייתה כמעט קומדיה צרפתית קלילה — והנה כבר דרמה. עוד כמה דקות — מלודרמה. אחר כך שב ההומור, ואחריו שיחה על אהבה, אובדן, פחד ועל מה פירושו באמת לקבל את החיים כפי שהם.
עם זאת הסרט אינו הופך להרצאה פילוסופית כבדה. הוא נשאר אירופי מאוד באינטונציה שלו: לא ממהר, חם, מעט אירוני, אבל ממש לא משעמם.
וקרוב יותר לסוף מתברר שלפנינו בעצם לא כל כך סרט על המוות.
זה סרט על אהבה.
על כמה קל להיאחז במה שכבר איננו. וכמה קשה יותר לפעמים להרשות לעצמך להמשיך לחיות.
והקפידו לחכות לסוף.
כי שם מופיעה, אפשר לומר, המחשבה המרכזית של כל הסיפור. היא נשמעת בערך כך:
— השלמת עם המוות, אוסקר?
— ואת השלמת עם החיים, אלזה?
ואחרי זה כל הסרט לפתע מתכנס למחשבה אחת פשוטה מאוד ויפה מאוד:
לפעמים קל יותר להשלים עם המוות מאשר להשלים באמת עם החיים של עצמך.
קולנוע צרפתי שקט, יפה ועמוק באופן מפתיע, שמבטיח תחילה קומדיה על אדם מת שאינו מוכן להכיר במובן מאליו, ומסתיים במלודרמה טובה מאוד על החיים.
מאת Gaya — 8.1/10
וכאן מתברר מדוע הסרט זוכה להערכה כה גבוהה.
הוא אינו מסתיים עם כתוביות הסיום. אחריו עוד יום או יומיים אתה תופס את עצמך שב במחשבותיך לסצנות מסוימות, למשפטים ולרעיון עצמו של השלמה — עם המוות, עם החיים, עם האהבה, עם האובדן, עם עצמך.
זהו סרט מאוד פילוסופי ורגשי על רגשות. בלי הצהרות רועשות, אבל עם אותו אפקט נדיר שבו הסיפור באמת נוגע במיתרי הנפש.
לכן ה 8.1/10 — לא רק בגלל העלילה, המשחק או האווירה.
אלא בגלל שהסרט משאיר חותם.
ואולי דווקא זה מה שמבדיל קולנוע טוב סתם מקולנוע שנשאר איתך עוד זמן מה אחרי הצפייה.
ואילו הצילומים היו קצת יותר "יסודיים", הציון שלנו היה אפילו גבוה יותר, כי עם התסריט כאן הכול בסדר.
צפייה נעימה! 📽🍿🍧🍦🍨🎞🎬
