במעבדה של אוניברסיטת אוקספורד שמרו שתי קבוצות של יוני סטרונציום וסידן, המופרדות בסיבים אופטיים, על שזירה קוונטית יותר מעשר שניות. זה אינו רק שיא — זהו המקרה הראשון שבו שזירה מרוחקת "הועברה" בהצלחה לזיכרון אטומי ארוך-טווח בתוך רשת מבוזרת.
הצוות בראשותו של גבריאל אראנדה השתמש בשני צמתים. בכל אחד מהם היו יון סטרונציום ויון סידן אחד, המוחזקים בשדות אלקטרומגנטיים. יוני הסטרונציום פלטו פוטונים, שנאספו בתחנה מרכזית ונמדדו לפי פרוטוקול בל. התאמה בין הגילויים פירושה שיוני הסטרונציום נעשו שזורים למרחק. לאחר מכן הועברה השזירה ליוני הסידן — מצביהם התבררו כרגישים פחות לרעשים מגנטיים.
תארו לעצמכם שני מטבעות שנוחתים תמיד על אותו צד, גם אם הטילו אותם בערים שונות ואיש לא הסתכל. כך בדיוק מתנהגת השזירה: מצבו של חלקיק אחד קובע מיד את מצבו של האחר, ללא תלות במרחק. כאן גם "הקפיאו" את המצב הזה ביוני הסידן, כדי שלא יתפורר בתוך אלפיות שנייה.
כתוצאה מכך השיגו החוקרים מצבים שזורים הכוללים עד ארבעה יונים משני יסודות שונים, המפוזרים בין שני צמתים. זמן האחסון בזיכרון הסידן עלה על עשר שניות — ארוך בסדרי גודל מזה של קיוביטים רשתיים בסטרונציום. העבודה פורסמה ב-Physical Review Letters ב-21 באוקטובר 2026.
הדבר סולל את הדרך למחשבים קוונטיים מבוזרים, שבהם מעבדים נפרדים פועלים יחד כמערכת אחת, לחיישנים קוונטיים מרוחקים ולהשוואת שעונים אטומיים. הצעד הבא — פרוטוקולים מורכבים יותר עם תיקון שגיאות ותקשורת קוונטית מאובטחת.
זיכרון כזה הופך קשר קוונטי חולף למשאב יציב שאפשר לנהל ולשמור.
