בפרק חדש של הפודקאסט «The Builders» דיבר אילון מאסק עם הביוגרף וולטר אייזקסון על עתיד שנראה כמעט דמיוני, אך נשען על מגבלות פיזיקליות ממשיות למדי. השיחה פורסמה ב-20 באוקטובר 2026 והתפשטה במהירות בקליפים. מאסק תיאר עולם שבו רובוטים וכיבוש החלל מסוגלים לנפח את הכלכלה למימדים הגדולים פי מיליון מזו של כדור הארץ. ובמציאות החדשה הזו הכסף המוכר מאבד את משמעותו, ופותח מרחב לאפשרויות אחרות לגמרי.
«אם יש לכם רובוטים, אתם יוצאים לחלל ויכולים לבנות מאיץ המוני על הירח, אז אפשר באופן פוטנציאלי להגיע לכלכלה גדולה פי מיליון מזו של כדור הארץ. הכסף נעשה לא רלוונטי, — אמר מאסק. — המטבע, כמובן, יישאר, אבל אני חושב שהוא יימדד במדדים פיזיקליים יסודיים כמו ואטים וטונות, מסה ואנרגיה. המטבע הרגיל כבר לא יהיה בעל משמעות».
מאיץ המוני הוא מתקן המסוגל להאיץ מטענים בשדה אלקטרומגנטי ולשגרם מפני הירח כמעט בלי דלק. בשילוב עם צבא של רובוטים המסוגלים לכרות משאבים, לבנות ולייצר, מערכת כזו, לדברי מאסק, פותחת דרך לייצור כמעט בלתי מוגבל. כאשר היקף הסחורות והשירותים גדל בסדרי גודל, סיפוק כל צורך אנושי נעשה משימה של מה בכך. ברגע זה הכסף מפסיק להיות מנגנון לחלוקת מחסור — מפני שכמעט לא נותר מחסור. כל אחד יוכל לקבל כל סחורה ושירות שרק ירצה. זה לא רק גידול בעושר, אלא תזוזה איכותית למצב של שפע, שבו הדאגות החומריות נסוגות לרקע.
מאסק לא עצר בכלכלה. הוא אמר ישירות שבעולם כזה «לא יישאר דבר שבני האדם יוכלו לעשות טוב יותר מאשר בינה מלאכותית ורובוטים». אך במקום מסקנות קודרות הוא הציע אנלוגיה חמה ומובנת: גינון. כיום איש אינו חייב לגדל ירקות — אפשר לקנות אותם בחנות. אבל רבים בכל זאת חופרים באדמה, כי זה מעניק הנאה, מאפשר ליצור משהו במו ידיים ולחלוק אותו עם חברים. אותו דבר, סבור מאסק, יכול לקרות עם העבודה, היצירה וכל עיסוק אחר. אנשים ימצאו דרכים להיות מאושרים — כפי שלעיתים קרובות מאושרים אלה שיצאו לפנסיה ואינם כבולים עוד לצורך להתפרנס. הזמן המשוחרר יכול להיות מופנה לאמנות, למחקר, לשיחה או פשוט למה שמביא שמחה.
נושא נפרד היה נושא השליטה. אם האינטליגנציה הדיגיטלית תעלה על הביולוגית פי מיליון, «קשה לתאר שבני האדם יישארו בהגה». מאסק הוסיף באיפוק האופייני לו: «אז אני מקווה שהבינה המלאכותית תהיה טובה אלינו». הוא הציע להטמיע במערכות שאיפה לחיפוש האמת ולסקרנות, וכן להתייחס בזהירות רבה יותר לתסריטים אנטי-אוטופיים אינסופיים ברשת — שהרי דווקא על הנתונים האלה מתאמנות המודלים. עדיף, לדעתו, לספר סיפורים על «פרוטופיה» — עתיד שאינו מושלם אך בר-השגה וטוב בסך הכול. משגיח ידידותי, גנן או בן לוויה דואג — דימויים כאלה יכולים לסייע לעצב מסלול התפתחות רך יותר.
כל זה נשמע כמו המשך של רעיונותיו הוותיקים של מאסק על אנרגיה סולארית, רובוטי Optimus וציוויליזציה רב-פלנטרית. רק שכעת הוא קושר אותם לשרשרת אחת: הרובוטים מייצרים, החלל מספק משאבים ואנרגיה, ומידת הערך אינה סימנים על נייר או ספרות דיגיטליות אלא גדלים פיזיקליים — הספק ומסה. מה שאי אפשר להדפיס, אלא רק להפיק או לייצר. בתמונה כזו של העולם נפתחת לא רק פרספקטיבה של שפע חומרי, אלא גם של משמעות חדשה — כאשר האדם מפסיק להיות בורג בכלכלה וזוכה לחופש לחקור, ליצור ופשוט לחיות.
השיחה מותירה מקום לסקרנות. אנו עומדים על סף עידן שבו חוקי הכלכלה המוכרים עשויים לפנות מקום לחוקי הפיזיקה. ואט וטונה הם יחידות שאי אפשר להדפיס. אותן צריך להפיק, להמיר, לספק. ואם מאסק צודק, דווקא הן יהיו מידת השפע האמיתית. והאנושות, אולי לראשונה בתולדותיה, תמצא את עצמה במצב שבו השפע החומרי מפסיק להיות שאלה של הישרדות והופך לשאלה של בחירה.
הראיון מותיר אחריו תחושה מוזרה של דלת פתוחה. מאחוריה — כלכלה בקנה מידה של מערכת השמש, מטבע של אנרגיה טהורה, ושאלה שעדיין נותרת ללא מענה: איך ייראה העולם החדש הזה, אם המכונות אכן יהיו חכמות מאיתנו פי מיליון.
