בהרים הגבוהים של מחוז סן חואן בארגנטינה תיעדו מצלמות את מה שלא נראה כאן קודם: כמה פרטים של חתול הפמפס (Leopardus garleppi) נעים בחופשיות בשטח הפארק הלאומי אל-לאונסיטו. עד לאחרונה לטורף הקטן הזה לא היו תיעודים מאומתים בשמורה, וכעת הופעתו פותחת פרק חדש בחקר החי של הרי האנדים.
הפארק שוכן באזור קאלינגאסטה בגבהים שבהם התנאים קשים אפילו לתושבי ההרים הרגילים. פרויקטים מדעיים שהתנהלו כאן במקביל — מניטור פומות ועד חקר חתול האנדים (Leopardus jacobita) — הניבו במפתיע חומר עשיר על מין נוסף. מאות צילומים וסרטונים שהתקבלו במהלך סיורים שגרתיים הראו שהחתול לא רק ביקר בשטח, אלא, לפי מספר המפגשים, מרגיש כאן בטוח.
בארגנטינה חתול הפמפס מסווג כמין פגיע. תחום תפוצתו משתרע לאורך הרי האנדים מקולומביה ועד לאזורים המרכזיים של המדינה וצ'ילה, בעיקר בגבהים שבין אלפיים לחמשת אלפים מטרים. האיומים העיקריים הם הצטמצמות ופיצול של נופי הרים פתוחים, לחץ מצד האדם וירידה בבסיס המזון. כל אזור תפוצה מאומת חדש מסייע למלא את השטחים הריקים במפת התפוצה ונותן סיכוי לתקן את אמצעי השימור.
חשוב במיוחד שאל-לאונסיטו פועל זה מכבר לצמצום המחסומים בפני חיות הבר: משנים את מבני הגדרות כדי שגואנקו יוכלו לנוע בחופשיות, ובוחנים כיצד טורפים גדולים משתמשים במרחב העומד לרשות המבקרים. המאמצים הללו, המופנים למינים מסוימים, יוצרים בעקיפין תנאים נוחים יותר גם לחתולים קטנים. הפארק הופך בהדרגה ל"אי של יציבות" בתוך נופים משתנים.
הגילוי מזכיר שוב עד כמה שזורים זה בזה המאמצים לשימור מינים שונים. כאשר מדענים ואנשי שמירה פועלים באופן שיטתי, אפילו בעלי חיים שידוע עליהם מעט מתחילים להופיע במכ"מים. ככל שהתמונה שלמה יותר, כך אפשר לתכנן ביתר דיוק היכן בדיוק דרושים מסדרונות נוספים, הגבלות או ניטור.
עבודתם המשותפת של חוקרים, פקחים וצוותי שימור הטבע מלמדת שסיורים מדעיים שגרתיים נותרו אחד האמצעים האמינים ביותר להבין מי באמת מאכלס את המערכות האקולוגיות ההרריות וכיצד להגן עליהן טוב יותר.
