ב-13 בנובמבר 2026 אימץ הפרלמנט הבולגרי פה אחד, ב-173 קולות, חוק האוסר החזקה, רבייה והמתה של בעלי חיים אך ורק לשם פרוותם. חורפנים, שועלים, צ'ינצ'ילות וכלבי ראקון לא ישמשו עוד חומר גלם למעילי יוקרה במדינה זו. החווה האחרונה מסוג זה נסגרה עוד בראשית 2025, והחוק החדש נועד למנוע את שיבת הענף.
ההחלטה הייתה תוצאה של מסע הסברה של יותר מעשור של פעילים אזרחיים מארגון CAAI. עוד ב-2018 אספו למעלה מ-51 אלף חתימות תחת יוזמה עממית. כעת תיקונים לחוק העיסוק הווטרינרי ולחוק להגנת בעלי חיים משווים את גידול החיות לפרווה להתעללות. הקנסות ליחידים — מ-800 עד 1500 אירו בגין הפרה ראשונה ועד 6000 אירו בגין הפרה חוזרת; לחברות — עד 10 אלף אירו. חריג נעשה רק לעורות המתקבלות כתוצר לוואי של ייצור בשר או במהלך ציד חוקי.
בולגריה מצטרפת ל-24 מדינות אירופיות שבהן נוהג דומה אסור כליל או בלתי אפשרי למעשה בשל הגבלות מחמירות. אין זה רק איסור מקומי — אלא אות לכך שהיחס לבעלי חיים פראיים כיצורים חיים ולא כסחורה הופך בהדרגה לנורמה ביבשת. מאחורי כל איסור עומדים לא רק אתיקה אלא גם הבנה: גידול תעשייתי של חיות פרווה מפר מחזורים טבעיים, דורש משאבים עצומים ויוצר תנאים שאינם מתיישבים עם רווחתם של מינים שהתפתחו בטבע במשך מיליוני שנים.
חשוב גם שהחוק הוא מונע באופיו. גם אם אין עוד חוות פעילות במדינה, הוא חוסם זרימה אפשרית של מגדלים מאזורים אחרים באירופה שבהם הענף עוד קיים. כך בולגריה לא רק סוגרת פרק מן העבר, אלא גם מחזקת את המחסום מפני שיבתו של נוהג שבמשך עשורים הסב נזק לבעלי החיים ולמוניטין של המדינה כחברה אחראית בקהילה האירופית.
מאחורי המספרים היבשים של ההצבעה מסתתרת תמורה עמוקה יותר: החברה נמנעת יותר ויותר מיוקרה שהושגה במחיר סבל. פרווה, שהייתה פעם סמל מעמד, נתפסת יותר ויותר כאביזר מיושן שאינו הולם את התפיסות המודרניות של הרמוניה עם הטבע. המגמה האירופית מלמדת שהחלטות כאלה מתקבלות לא בלחץ האופנה, אלא כתוצאה מדיון ציבורי ארוך ומהעמקה מדעית בהשלכות על המגוון הביולוגי.
בסופו של דבר, האיסור בבולגריה הוא צעד נוסף לכך שמינים פראיים יישארו חלק ממערכות אקולוגיות חיות ולא ייכלאו בכלובים לשם גחמה אנושית.
