בבריסל, במשא ומתן הסופי על היורו הדיגיטלי, איטליה הגישה הצעה שעשויה לשנות את כללי המשחק עבור סוחרים קטנים: עמלות על עסקאות עד 10 יורו יופחתו כמעט לאפס. במקום אחוזים רגילים — מקסימום 0.02 יורו או היעדר מוחלט של תשלום. זה לא רק פרט טכני, אלא ניסיון להפוך את צורת הכסף החדשה לאטרקטיבית דווקא במקום שבו מערכות תשלום מסורתיות פוגעות בכיס הכי הרבה.
היורו הדיגיטלי, שה-ECB מתכנן להשיק לא לפני שנת 2029, נועד להיות תוספת למזומן, לא תחליף לו. פעולות בסיסיות לאזרחים אמורות להיות בחינם, אבל המתווכים — בנקים וטרמינלים — בדרך כלל גובים תשלום מהמוכרים. לעסקים קטנים, שבהם מתבצעות מדי יום עשרות רכישות קטנות, אפילו עמלות קטנות אוכלות חלק ניכר מהמרווח. איטליה, בהסתמך על נתוני ה-ECB, מצביעה: עלויות עיבוד התשלומים בחנויות קטנות גבוהות פי שלושה עד ארבעה מאשר ברשתות גדולות.
ההצעה זוכה לתמיכה בבנק המרכזי האירופי. היא משתלבת באסטרטגיה הכוללת להפחתת התלות של אירופה בענקיות האמריקאיות ויזה ומאסטרקארד. אם תשלומים קטנים יהפכו לזולים באמת או בחינם, היורו הדיגיטלי ייכנס מהר יותר לחיי היומיום של בתי קפה, דוכני עיתונים ורוכלי רחוב — אותן נקודות שמעצבות את פני הערים האירופיות.
מאחורי זה עומד לא רק דאגה לעסקים קטנים. מדינות מעוניינות בהאצת הטמעת ה-CBDC כדי לשמור על שליטה בתשתית התשלומים ולהפחית את בריחת העמלות לחו"ל. הבנקים, לעומת זאת, חוששים מאובדן הכנסות מכרטיסים מסורתיים. פשרה בדמות עמלה סמלית של שני סנט נראית כניסיון לאזן בין אינטרסים: לא לאפס לגמרי באופן רשמי, אבל להפוך את ההשפעה לקרובה לאפס.
האנלוגיה פשוטה: דמיינו נהר שבו נחלים קטנים מזינים זרם גדול. אם על כל נחל שמים שער עם תשלום גבוה, המים יעקפו אותו. אם מסירים או מורידים את התשלום בקטעים קטנים, אפשר לכוון את כל הזרם לאפיק הרצוי — במקרה זה, למטבע הדיגיטלי האירופי.
בינתיים זו רק הצעה במסגרת הטרילוג בין מועצת האיחוד האירופי, הפרלמנט האירופי והנציבות. ההחלטה הסופית תקבע עד כמה היורו הדיגיטלי יהפוך לחלופה אמיתית למזומן ולכרטיסים בהוצאות היומיומיות. עבור קונה ומוכר רגילים, הבדל של כמה סנטים על כוס קפה עשוי להיות מכריע.
