קטע מתוך הוובינר «אמונות» של המחבר lee עונה על השאלה: «מדוע אנשים רעים אינם קיימים?»
מדוע זה שפגע בך הוא המושיע שלך?
כאשר אנו שופטים את מעשיהם של אנשים אחרים ומנסים למחוק אותם מהמציאות שלנו, מתעוררת בתוכנו התנגדות עזה. אנו כאילו אומרים לחיים: «זה לא היה אמור לקרות». אך כל מה שקורה כבר כלול בהרמוניה הכוללת של ההוויה. שום דבר אינו נופל מסדר זה — אפילו מה שנראה לנו אכזרי, בלתי צודק או מקרי.
ההתנגדות יוצרת מתח פנימי. האנרגיה שיכלה לשמש להתפתחות ולהבנה מתבזבזת על מאבק במה שכבר התרחש. אנו נתקעים בעמדת הקורבן ומאבדים את היכולת לראות את המצב בשלמותו.
ברגע שאנו מפסיקים להיאבק במה שקרה «כאן ועכשיו», מתפנה המרחב בתוכנו. המצב מתחיל להתפתח אחרת — לעתים קרובות לטובתנו. ואז ה«אויב» מאתמול, האדם שגרם לכאב, מתגלה לפתע כאחד המושיעים העיקריים. דווקא דרכו קיבלנו שיעור חשוב, התמודדנו עם הצל של עצמנו, ראינו את נקודות התורפה שלנו או, להיפך, גילינו כוח פנימי שלא ידענו על קיומו.
