בעוד שמומחי אתיקה של בינה מלאכותית ממשיכים לדון בסיכונים שבשימוש בבינה מלאכותית במערכות צבאיות, משרד ההגנה האמריקאי הודיע על סדרת הסכמים עם חברות טכנולוגיה. לפי דיווח של Associated Press, הפנטגון חתם על עסקאות עם שבע חברות IT מובילות כדי להשתמש במודלים המסחריים שלהן של בינה מלאכותית ברשתות צבאיות מוגנות – בהקשר שבו בעבר אלגוריתמים כאלה כמעט לא יושמו.
הסכמים אלה אינם מוגבלים לאספקת ציוד רגיל: לפי AP, הם כוללים שימוש במודלים מסחריים מוכנים לניתוח נתונים, לוגיסטיקה, מודיעין ותמיכה בהחלטות של אנשי צבא. בעבר הפנטגון נטה יותר להסתמך על פיתוחים עצמיים ופתרונות מבודדים, אך כעת הסוכנות הולכת בכוונה לשיתוף פעולה הדוק יותר עם המגזר הפרטי כדי ליישם טכנולוגיות מתקדמות מהר יותר.
חתימת ההסכמים הללו מחזקת את הנוכחות הטכנולוגית של ארה"ב בתחום הבינה המלאכותית הצבאית על רקע תחרות גלובלית, כולל מול סין, שמפתחת באופן פעיל תוכניות משלה למיליטריזציה של בינה מלאכותית. עם זאת, כפי שמציינים מומחים, חברות מסחריות יוצרות מלכתחילה אלגוריתמים למשימות הקשורות לנוחות המשתמש, פרסום ושירותים, ולא לקבלת החלטות בתנאי לחימה.
שאלות האחריות לטעויות אלגוריתמים, הטיות אפשריות באימון ומגבלות השימוש המותר בבינה מלאכותית במערכות צבאיות נותרות לא ברורות. ההצהרות הרשמיות של הפנטגון מדגישות פיקוח קפדני ו"כל שימוש מבצעי חוקי" (lawful operational use), אך בתנאים של סיווג גבוה, בדיקה פתוחה מלאה ודיון ציבורי שקוף נותרים קשים.
אנליסטים מציינים שעסקאות כאלה משקפות מגמה רחבה יותר: המדינה כבר לא יכולה להסתמך אך ורק על פיתוחים עצמיים, ולכן היא מאצילה חלק מהחדשנות למעבדות ולתאגידים פרטיים. מצד שני, חברות טכנולוגיה מקבלות גישה למימון ממשלתי גדול ולנתונים שבדרך כלל לא היו זמינים עבורן.
בהשוואה בין בינה מלאכותית מסחרית, שמסייעת למשל לבחור מסלול בסמארטפון, לבין אותו סוג של אלגוריתמים במערכות המשתתפות בניהול פלטפורמות בלתי מאוישות או בניתוח נתוני מודיעין, ניתן לראות עד כמה הסיכונים מטעויות וחסרונות של מודלים משתנים. במשימות שלום, ההשלכות של תקלות הן בדרך כלל מוגבלות, ואילו בהקשר צבאי, טעויות אפשריות עלולות להיות בעלות השלכות חמורות יותר.
צפוי שצעדים כאלה של ארה"ב עשויים להאיץ את השילוב של בינה מלאכותית גם בתוכניות צבאיות של מדינות אחרות, כולל אלה שכבר מפתחות באופן פעיל מערכות בינה מלאכותית צבאיות משלהן. במקביל, מדענים ופעילי זכויות אדם ממשיכים להתעקש על הצורך בכללים ברורים ורגולציה בתחום השימוש הצבאי בבינה מלאכותית, ומדגישים שהמדיניות מתפתחת מהר יותר מהנורמות וההסכמים הבינלאומיים המתאימים.
הסכמים אלה מראים שהגבולות בין טכנולוגיות אזרחיות וצבאיות הופכים למותנים יותר ויותר. השאלה היא לא כל כך אם מערכות כאלה יופיעו, אלא כיצד יובטח הפיקוח על השימוש בהן, וכיצד החברה והרגולטורים יצליחו לאזן בין אינטרסים של ביטחון, חדשנות ועמידה בנורמות אתיות.
