ב-29 באוגוסט 2026 נערך באיסלנד משאל עם היסטורי על חידוש המשא ומתן להצטרפות המדינה לאיחוד האירופי. לפי הנתונים הסופיים, רק 47.2% מהמצביעים תמכו ביוזמה, בעוד 52.8% הצביעו נגד. אחוז ההצבעה היה גבוה במיוחד והגיע ל-82.5%, מעבר לשיעור ההצבעה בבחירות האחרונות לפרלמנט.
דינמיקת הספירה: מאופטימיות עירונית לספקנות כפרית
כפי שחזו הסוציולוגים, המאבק היה צמוד, ומהלך ספירת הקולות הביא תפנית דרמטית. מיד לאחר סגירת הקלפיות בשעה 22:00 לפי השעון המקומי, התוצאות הראשוניות מבירת המדינה, רייקיאוויק, הראו יתרון ברור לתומכי האינטגרציה האירופית (עד 58% בעד אפשרות "כן"). תומכי ההצטרפות הביעו אופטימיות זהירה, וקשרו זאת לפעילות גבוהה של תושבי העיר.
אולם לאחר חצות התמונה השתנתה מהותית, כאשר החלו להגיע נתונים מאזורים כפריים וחופיים. דווקא במחוזות אלה, שבהם היסטורית עמדותיהם של האירו-סקפטים חזקות, נרשם יתרון משמעותי בעד דחיית המשא ומתן:
- מחוז צפון-מערב: 62.9% נגד;
- מחוז צפון-מזרח: 61.2% נגד;
- מחוז דרום: 60.5% נגד.
בעוד שברייקיאוויק (צפון ודרום) אפשרות "כן" קיבלה 57.5% ו-54.5% בהתאמה, קולות הבירה לא הספיקו ליתרון כולל. עד הבוקר תפס מחנה ה"לא" את היוזמה והחזיק בה עד לספירה הסופית של הקולות.
הסיבה המרכזית: "הדגים חשובים יותר מבריסל"
הגורם המרכזי שהכריע את תוצאות ההצבעה היה סוגיית השליטה במשאבי הדגה. ענף הדיג מספק כ-8% מהתמ"ג של איסלנד וכמעט 40% מהיצוא שלה, והוא מהווה בסיס לכלכלה הלאומית ולזהות.
חברות מלאה באיחוד האירופי הייתה מחייבת כניעה למדיניות הדיג המשותפת, הכוללת חלוקת מכסות דיג בין המדינות החברות ופיקוח נוקשה מצד בריסל. למרות ניסיונות הממשלה לשכנע את הבוחרים כי רייקיאוויק תוכל להגיע להסכמות עם האיחוד על תנאים מיוחדים ושמירת שליטה לאומית על המים, טיעונים אלה לא מצאו הד. לפי סקרים שפורסמו לפני הבחירות, כ-90% מהחברות הקשורות לענף הדיג התנגדו נחרצות לחידוש המשא ומתן.
מדוע הסטטוס קוו היה עדיף
אנליסטים מציינים כי עבור רוב האיסלנדים הפורמט הנוכחי של היחסים עם אירופה הוא אופטימלי. איסלנד כבר חברה באזור הכלכלי האירופי (EEA) ובהסכם שנגן. זה מעניק למדינה:
- גישה כמעט בלתי מוגבלת לשוק האירופי המשותף;
- השתתפות בתוכניות מפתח (Erasmus, Horizon, מערכת מסחר במכסות פליטות);
- חופש תנועה לאזרחים.
במקביל, רייקיאוויק שומרת על ריבונות מלאה בנושאי דיג וחקלאות, שהוחרגו במודע מהסכם ה-EEA. למעשה, איסלנד כבר התאימה כ-75% מחוקיה לסטנדרטים של האיחוד האירופי, מבלי שיש לה זכות הצבעה בקבלתם. כפי שהצהירה ראש הממשלה קריסטרון פרוסטדוטיר, האזרחים אישרו בבחירתם שהם מרוצים לחלוטין מההסדרים הקיימים.
הרקע ההיסטורי וההשלכות הפוליטיות
איסלנד הגישה לראשונה בקשה להצטרפות לאיחוד האירופי בשנת 2009 על רקע המשבר הפיננסי החמור ביותר, אך המשא ומתן הוקפא בשנת 2013 לאחר עלייתה לשלטון של קואליציה של אירו-סקפטים. הממשלה הנוכחית, שמרכזה-שמאל, החזירה את הנושא לסדר היום, בנימוק של הצורך לחזק את מעמדה של המדינה לנוכח חוסר היציבות הגאופוליטית הגוברת.
למרות שמשאל העם הוא בעל אופי מייעץ, הממשלה הצהירה רשמית כי היא מכבדת את בחירת העם. תוצאה זו למעשה מורידה את נושא הצטרפות לאיחוד האירופי מסדר היום הפוליטי הפנימי של איסלנד לפחות בשנים הקרובות.
עבור בריסל, החלטה זו הייתה תזכורת נוספת לכך שגם במדינות עם רמת חיים גבוהה (תמ"ג לנפש של כ-84 000 יורו) וקשרים כלכליים הדוקים, הרעיון של אינטגרציה פוליטית עמוקה עלול לפנות מקום לרצון הפרגמטי לשמר ריבונות לאומית על ענפי מפתח במשק.
