OpenAI הודיעה על פתרון של אחת מבעיות המילניום — בעיית הקיום והחלקות של פתרונות למשוואות נאוויה-סטוקס — בעזרת מערכת AI פנימית וכ-10 אלף סוכנים אוטונומיים שעבדו 88 שעות. החברה הוציאה על כך מיליוני דולרים של משאבי מחשוב ואימתה את התוצאה בעזרת שפת Lean. זהו המקרה הראשון שבו AI טוען לפתרון של אחת משבע הבעיות עם פרס של מיליון דולר מטעם מכון קליי.
אולם מיד לאחר ההכרזה התעוררה מחלוקת חריפה על הבעלות. המתמטיקאים טריסטן באקמאסטר מאוניברסיטת ניו יורק ולוונט אלפֶּגֶה מ-Anthropic השיגו חודש לפני כן התקדמות משמעותית בהיבטים סמוכים של הבעיה, תוך שימוש פעיל בכלי AI, כולל Codex של OpenAI. באקמאסטר הצהיר בהצהרה פומבית שייתכן ש-OpenAI קיבלה גישה לטיוטות שלהם דרך צ׳אטים או אימון מודלים, אף שהחברה מכחישה זאת בתוקף וטוענת שנתוני משתמשים לא שימשו.
המצב הסתבך בעקבות הצעתה של OpenAI לפרסום משותף, שבה הוצע להדיר את אלפֶּגֶה מרשימת המחברים בשל עבודתו בחברה מתחרה. באקמאסטר סירב, והמשא ומתן הפך למתוח. זה אינו רק סכסוך אישי: הוא חושף בעיות מערכתיות כאשר מעבדות מסחריות עם משאבים עצומים נכנסות למירוץ אחר תוצאות יסודיות, תוך הסתמכות על עבודתם של חוקרים עצמאיים.
מבחינה טכנית, הגישה של OpenAI — הרחבה של מספר רב של סוכנים לחיפוש סינגולריות במשוואות נאוויה-סטוקס התלת-ממדיות — שונה מהוכחה אנושית מסורתית. בעבר התבססה ההתקדמות על עבודותיהם של דייגו קורדובה ולואיס מרטינס-זורואה, שאותן פיתחו באקמאסטר ואלפֶּגֶה בעזרת AI. ואילו OpenAI השליכה על הבעיה כוח מחשוב חסר תקדים, שאפשר "לפוצץ" את הבעיה בתוך ימים ולא שנים.
המתודולוגיה מעוררת שאלות לגבי יכולת שחזור והכללה. אף שהתוצאה פורמלית ב-Lean, בדיקה עצמאית על ידי הקהילה עוד לפנינו. לא ברור עד כמה הגישה ניתנת להרחבה לבעיות מילניום אחרות או אם היא דורשת רמזים ספציפיים שאינם זמינים לחוקרים רגילים. השוואה להצלחות קודמות של AI במתמטיקה, כגון פתרון בעיות ארדש, מראה שכאן הקנה מידה שונה: לא היוריסטיקה בודדת, אלא מתקפה מסיבית של סוכנים.
בנוף הכולל, אירוע זה עומד בניגוד לעבודות של Anthropic ומעבדות אחרות, שבהן AI משמש ככלי להגברת האינטלקט האנושי ולא כתחליף לו. OpenAI מדגישה שלא תתבע את הפרס, אך עצם ההכרזה משנה את הדינמיקה: כעת חברות גדולות יכולות "לסגור" בעיות פתוחות מהר יותר מקבוצות אקדמיות, מה שמעמיד בסימן שאלה את מנגנוני הבכורה והציטוט המסורתיים.
ההשלכות על התחום משמעותיות. מתמטיקאים, כולל חתני פרס פילדס, כבר הביעו דאגה מחוסר התאמה במטרות: החברות רודפות אחר ניצחונות פומביים, בעוד המדע מעריך התקדמות הדרגתית ושיתופית. הדבר עלול להוביל לכך שחוקרים יסתירו תוצאות ביניים או יימנעו משימוש בכלי AI מסחריים.
השאלות הפתוחות כוללות: האם ההוכחה תתקבל על ידי Clay Mathematics Institute, כיצד בדיוק לחלק את הקרדיט בין בני אדם לסוכני AI, והאם מירוץ כזה לא יוביל לפיצול הקהילה. יש צורך בפרוטוקולים חדשים למעקב אחר תרומות במחקרים בסיוע AI.
בסופו של דבר, מקרה זה מראה שהאצת תגליות מתמטיות בעזרת AI מחייבת בחינה מחדש במקביל של נורמות הבעלות והאתיקה, אחרת האמון בקהילה יעמוד בסכנה.
